ישראל פולס

השר לוין: לבג"ץ קל יותר להורות על הריסת בית כנסת מאשר מסגד

p
המחבר
בקצרה
לקראת הריסתו הצפויה של בית הכנסת בגבעת זאב, שר התיירות יריב לוין ממשיך במתקפה נגד בג"ץ. בראיון לאל-מוניטור הוא מגנה את הגרפיטי בעליון, מצדיק את הביקורת כלפי מערכת המשפט ואינו מתנגד שהרצוג יצורף לממשלה וינהל מטעמה משא ומתן מדיני.

שר התיירות יריב לוין סבור כי אין קשר בין המאבק שהוא וחבריו בימין מנהלים נגד בג"ץ לבין כתובת גרפיטי שרוססה השבוע [3 בנובמבר] על קיר בית המשפט העליון בירושלים, במחאה על החלטת בג"ץ לאשר הריסת בית כנסת בשכונת גבעת זאב שנבנה על קרקע פלסטינית פרטית. "לא הורסים בית כנסת, רוצים מדינה יהודית", נכתב בצבע אדום על קיר המקום, שנחשב בעבר לקודש הקודשים של הדמוקרטיה הישראלית והפך לשק החבטות המועדף על הימין.

לוין, משפטן בהשכלתו, הנטוע עמוק בתוך הימין האידיאולוגי הקשה, מיהר לגנות את המעשה בהודעה לעיתונות, אך הצעד הזה נתפס כהיתממות, לאחר שהוא במו פיו טען לאחרונה שבג"ץ נותן רוח גבית לטרור – בעקבות החלטת בג"ץ לעכב את הריסת בתי המחבלים רוצחי בני הזוג הנקין, דני גונן ומלאכי רוזנפלד.

מאז בחירתו לכנסת ב-2009 ברשימת הליכוד, לוין מוביל אג'נדה מנומקת ועקבית של צמצום כוחה של המערכת המשפטית בכלל ושל בג"ץ בפרט, אותו הוא הגדיר בעבר כמעוז "שמאל רדיקלי".

בראיון לאל-מוניטור דוחה השר לוין מכל וכל את הטענה, שבהתבטאויותיו כלפי בג"ץ הוא תרם להלהטת הרוחות ובאופן עקיף לריסוס כתובת הגרפיטי, וטוען שאמירות כאלה הן למעשה חלק ממנגנון ההשתקה המערכתי של קול לגיטימי כדי למנוע שינוי. לדבריו, ההסתה באה לידי ביטוי דווקא בביטויים הקשים ושמות הגנאי כלפיו בעיתון "הארץ".

אל-מוניטור: האם אינך רואה קשר בין אמירותיך לפיהן בג"ץ מסכן את יכולת קיומנו ונותן רוח גבית לטרור, לבין ריסוס הגרפיטי התקדימי על קיר בית המשפט העליון?

השר לוין: מי שעושה הקשר כזה עושה דבר מאוד חמור, שבעיני הוא גם אנטי דמוקרטי. כל התכלית שלו היא להשתיק את הביקורת על בית המשפט. במדינה דמוקרטית חייבים לאפשר חופש פעולה לבקר את רשויות השלטון. הביקורת כמובן אינה בשום אופן בסיס לפעולה אלימה או בלתי חוקית, והעובדה שיש אנשים שנוהגים בדרך הזאת לא קשורה בשום דרך לביקורת. אם יש אדם שהחליט לעשות מעשה מהסוג הזה, לדעתי הוא בכלל לא מאזין לביקורת שלי.

בעיני, הדרך ללבן את הדברים היא באמצעות שיח פתוח ונוקב בכנסת ובתקשורת. כאשר לא עושים את זה, התסכול והכעס עלולים להתפרץ במקומות אחרים. המערכת הזאת מפחדת מביקורת ולכן מנסה להשתיק אותה, כי היא יודעת טוב מאוד שהביקורת נכונה. היא יודעת שברגע שיישבר מחסום פחד ההתמודדות איתה, יבואו השינויים ההכרחיים. הרי מי שהעז לבקר את בית המשפט לפני 15-10 שנים היה נחשב מחוץ למחנה, וגם היום אפשר לראות את זה במאמרים שכותבים נגדי. הם הרבה יותר מסיתים מכל מילה שאני אומר על מערכת המשפט. אם אני הייתי כותב מאמרים כאלה, הייתי ודאי מואשם שבגללי קורים כל מיני דברים.

אל-מוניטור: אתה באמת חושב שבג"ץ נותן רוח גבית לטרור? איך זה בא לידי ביטוי?

השר לוין: על כל אדם שנושא במשרה ציבורית מוטלת האחריות להבטיח את ביטחונם ושלומם של אזרחי ישראל במקום שיש לו נגיעה לעניין. אבל בג"ץ, פעם אחר פעם, מעדיף את השקפת העולם המאוד רדיקלית שלו שמקדשת את זכויות האדם של אנשים מאוד מסוימים על חשבון הזכות של אזרחי ישראל לחיות, שהיא בעיני הזכות הכי בסיסית. שופטי בג"ץ לא עושים זאת מרוע לב ולא כדי לעודד טרור, אבל התוצאה של זה היא חמורה. השקפת העולם הזאת כובלת את ידי הממשלה וכוחות הביטחון, ומביאה בסופו של תהליך להעדר הרתעה ולהעדר כלים מספיקים להתמודד עם המצב.

זה נכון לגבי העיכוב בהריסת בתי המחבלים, שלילת האזרחות והתושבות והרחקת אנשים לעזה. אבל היא לא נוגעת רק לסוגיית הטרור. כך גם פסיקות בג"ץ בעניין המסתננים. הפסיקות האלה הכשילו את המאמץ האדיר שעשתה הממשלה להוציא את המסתננים מישראל, דבר שהוא בבחינת אינטרס לאומי של מדינת ישראל. גם כאן בג"ץ העדיף לקדש את זכותו של מי שהגיע לארץ באופן בלתי חוקי על פני הזכות של תושבי דרום תל אביב לחיות באופן נורמלי וסביר.

פעם אחר פעם, בית המשפט לוקח את השקפת עולמו ובאמצעות כל מיני מילים גבוהות כמו "מידתי" ו"סביר" כופה אותה על הממשלה, הציבור והכנסת. זה בעיני חמור במיוחד כשלוקחים בחשבון את הליך בחירת שופטי בג"ץ, שאינו משקף מגוון רחב של השקפות עולם ולכן הוא אינו מאוזן. אבל אצלנו מערכת המשפט מגינה בחירוף נפש על שיטת בחירה מעוותת שאין כמותה בשום מקום בעולם: בחירת שופטים נעשית בחדרי חדרים, בשיטת חבר מביא חבר, באמצעות ועדה בה השופטים שולטים בהליך ובוחרים שופטים בצלמם ובדמותם. התוצאה הסופית היא בעיני הרבה דברים, אבל דמוקרטיה היא לא.

אל-מוניטור: בג"ץ גם הורה על עיכוב הריסת בית הכנסת בגבעת זאב. איך זה מתיישב עם טיעוניך? 

השר לוין: זה דווקא משקף נאמנה. הניסיון לגזור גזרה שווה בין הדחייה בהריסת בתי המחבלים להריסת בית הכנסת הוא לא רציני.

בסוגיית הריסת בתי המחבלים, בג"ץ כאילו מאפשר את הביצוע, אבל אז, אחרי שלושה חודשים, כאשר ניתנים הצווים, נוצרת מציאות שלא מאפשרת לבצע (הריסה) בשל רגיעה בשטח או סיבות מדיניות.

בעניין בית הכנסת, הרי ברור שדחייה של שבועיים בביצוע ההריסה לא תשנה דבר, ובתוך שבועיים אפשר יהיה להרוס את בית הכנסת בדיוק עם אותו הקושי. אני מצפה מבית המשפט, שכאשר הוא דן בסוגיה של הרס בית הכנסת, לפחות יבקש מהמדינה פירוט של מה היא עושה על מנת להרוס את אותם מסגדים בלתי חוקיים בשורה ארוכה של מקומות. אז היינו מגלים שיש אכיפה סלקטיבית, שאת המסגד לא הורסים כי פוחדים ואת בית הכנסת אומרים נהרוס ובסוף לא ייגרם נזק גדול מדי.

אל-מוניטור: האם לדעתך האופן בו בג"ץ נוהג כ"מגן הפלסטינים" מגביר את ביטחונם לצאת לפעולות טרור ולפגוע במדינה?

 השר לוין: בסוף, הצד השני מסתכל עליך וכושר ההרתעה משפיע גם על הפעולות שלו. ככל שהוא רואה שאתה מוגבל וידיך כבולות, גם מסיבות מדיניות, הרי שברור לגמרי שזה מגדיל את התעוזה ואת מרחב הפעולה שלו.

הדוגמה הבולטת ביותר היא חברי הכנסת הערבים. העובדה שבג"ץ, פעם אחר פעם, הכשיר את סיעת בל"ד ואפשר לחנין זועבי להתמודד, גרמה באופן מיידי להקצנה של כל חברי הכנסת הערבים, כי הגבול לא קיים. בג"ץ הפך לאות מתה את הסעיף הכל כך ברור, שמי שפועל לשנות את אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית איננו יכול לרוץ לכנסת.

אל-מוניטור: בימים אלה צוינו עשרים שנה לרצח רבין ושוב דובר על ההסתה מימין שהביאה לרצח. איך אתה חש עם זה?

השר לוין: הוויכוחים אז היו לגיטימיים. בדיוק כמו בעניין בג"ץ, צריך להבדיל בין ויכוח נוקב לבין עבריינים וחמומי מוח. בסוף אלו מעשים של יחידים שקשה למנוע אותם. אבל בעוד שאצלנו הגישה הבסיסית והנורמה היא שהוויכוח הוא לגיטימי והאלימות היא אסורה, בצד השני זה הפוך – הוויכוח לא לגיטימי, ומי שנוהג באלימות הוא שאהיד וגיבור.

אל-מוניטור: האם אתה מרגיש שממשלת הימין הצרה מצליחה להוביל סדר יום בהתאם ולהתמודד עם גל הטרור?

השר לוין: הממשלה הזאת היא ממש גן עדן לעומת הממשלה הקודמת. למרות שהיא ממשלת 61, היא יחסית הומוגנית ויש בה מערכת יחסים טובה בין האנשים. אבל הרוב הפרלמנטרי הדחוק מקשה לעשות מהלכים גדולים כמו רפורמות במערכת המשפט. סיעת כולנו (של כחלון) לא מוכנה לתת לזה יד. הממשלה בסך הכל נראית יציבה, וזה ברור שב-61 מפסידים לפעמים הצבעות בכנסת. זה לא סוף העולם.

ההתמודדות של הממשלה עם הטרור מאוד טובה. מי שחי באשליה שנחיה באיזה שקט מופתי וכל מוסלמי העולם רק יהללו וישבחו את מדינת ישראל בהיותה שותף אמיתי לשלום אמת, לא מכיר את המציאות. המאבק הזה הוא חלק משגרה וכדאי שנכיר במציאות.

אל-מוניטור: מה עמדתך בנוגע לצירוף המחנה הציוני לקואליציה?

השר לוין: אני חד משמעית בעד להרחיב את הממשלה, גם עם ישראל ביתנו וגם עם המחנה הציוני. חילוקי הדעות סביב פרטנריותו של אבו מאזן הם כל כך לא רלוונטיים, אפשר לתת להרצוג את האפשרות לנהל משא ומתן כמו שנתנו ללבני. אני לא רואה שיש לזה סיכוי אמיתי, ואם מישהו מאמין שיש לזה סיכוי אני לא נבהל מזה שהוא יקיים הידברות (עם הפלסטינים). להיפך. אפשר לעשות הרבה דברים ביחד, זה ייתן יציבות וזה דבר נכון.

אל-מוניטור: האם גל הטרור פגע קשה בתיירות לישראל?

השר לוין: כמובן שזה לא עוזר, אבל בניגוד לגלי טרור קודמים בהם באופן אוטומטי הפסקנו את כל הקמפיינים הפרסומיים וזעקנו זעקות שבר וביקשנו פיצויים, הפעם החלטתי ללכת בדרך הפוכה. תגברתי את הקמפיינים, רציתי לשדר שהמצב הוא בסך הכל בסדר, וישראל היא מדינה בטוחה עבור תיירים בהשוואה לרוב המוחלט של מדינות העולם. ישראל היא באמת אחת המדינות הבטוחות בעולם לתיירים. הצלחנו בצורה מצוינת לבלום את בריחת התיירים, היו ביטולים בהיקפים לא גדולים. 

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: terrorism, supreme court, right wing, likud, left wing, knesset, israeli politics

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept