מפלגת העבודה מפספסת את הקול הערבי

רבים בקרב ערביי ישראל מוכנים למען התקווה לשינוי במצבם הכלכלי-חברתי להצביע למפלגת העבודה, אבל זו מתעלמת מהם כמו היו שקופים. כל שצריך הוא שנבחרי המפלגה יבואו לאום אל פאחם, טירה או טייבה, ויפתחו בדיאלוג עם מצביעים פוטנציאליים.

al-monitor .

נושאים מכוסים

voters, palestinians, labor party, israeli arabs, israel, elections, arab sector, arab israelis

ינו 16, 2015

מפלגת העבודה בחרה נבחרת. הרשימה שנבחרה בפריימריז השבוע [13 בינואר] היא מגוונת, צעירה, חברתית, דינאמית, עם ייצוג מרשים של נשים ומועמד ערבי אחד, זוהיר בהלול, שאמור לשאת על כתפו את כל המגזר הערבי. מפלגת העבודה שריינה מקום ריאלי אחד בלבד למועמד שאינו יהודי. הרושם הוא  שמפלגת העבודה משוכנעת שחבל על הזמן ואין סיכוי להשיב אליה את המצביעים הערבים, שבעבר העניקו לה כשני מנדטים או יותר.

בחודשיים שנותרו עד הבחירות [17 במארס], נבחרי מפלגת העבודה יחרשו את ישראל לאורכה ולרוחבה, ינסו לחפש ולשכנע עוד ועוד "מאוכזבי ליכוד" להעניק להם את קולם, כי בלי קהלים חדשים אין ליצחק הרצוג וציפי לבני סיכוי לשבור את תקרת הזכוכית. הסקרים האחרונים מראים כי למפלגת העבודה יתרון קל על פני הליכוד, אבל גם אם אלה יהיו תוצאות אמת בקלפיות, זה לא יספיק כדי להרכיב את הממשלה הבאה. גוש הימין בישראל עדיין גדול משקלול הקולות של השמאל והמרכז, אפילו יחד עם הקולות הערבים.

גט הכריתות של ערביי ישראל עם מפלגת העבודה ועם המערכת הפוליטית הישראלית בכלל ניתן בבחירות 2001, אבל עד לבחירות ההן למפלגת העבודה היו סניפים פעילים ברחבי המגזר הערבי. אלה נעלמו ביום אחד, כשאהוד ברק, ראש הממשלה ויו"ר העבודה אז, נתפס בעיני רבים במגזר כאחראי הראשי להרג 13 מפגינים ערבים [אוקטובר 2000]. הסניפים נסגרו, המצביעים נעלמו ומפלגת העבודה התעסקה בצרותיה הרבות.

כ-14 שנים חלפו מאז, דור חדש גדל בערים ובכפרים הערבים, דור של צעירים החצויים בתחושתם לישראל. מצד אחד ייאוש ואדישות כלפי המערכת הפוליטית הישראלית, אך מצד שני רצון עז להשתלב בחברה הישראלית ולהיות חלק ממנה.

בשבוע שעבר [6 בינואר] פרסמתי מאמר בעקבות סיור שקיימתי בעיר אום אל פאחם. אדישותם של התושבים הערבים למפלגות ציוניות יהודיות ולמפלגות ערביות נובעת מתחושה שרווחת בקרב רובם, על פיה אף אחת מהן לא עשתה דבר לשיפור מצבם ולתיקון האפליה המתמשכת. יחד עם זאת, התחושה היא שערביי ישראל לא רואים עצמם חלק מריבונות אחרת, קרי פלסטין. 67 שנים בתוך החברה הישראלית עיצבו את המבנה החברתי הייחודי של ערביי ישראל. הם נטועים בישראל ויחד עם זאת תלושים. הם חלק בלתי נפרד ממנה וגם נטע זר. השאיפה הגדולה שלהם, כך נדמה, איננה להוות חלק מפלסטין ביום מן הימים, אלא להיות מקובלים ושווי זכויות בקרב הישראלים.

קיים רצון עז, בעיקר בקרב צעירים, שרבים מהם סיימו לימודים גבוהים באוניברסיטאות ובמכללות, שמישהו יבטיח להם תעסוקה הולמת ואפשרות לממש את ההשכלה שרכשו. את ההבטחה הזאת הם לא יכולים לקבל מהמפלגות הערביות או מחברי הכנסת הערבים. לא רק בגלל אובדן האמון בהם, אלא בעיקר בגלל התחושה שמדובר במפלגות קטנות, שגם אם יתאמצו מעל ומעבר לכוחן, הן לא יוכלו לשנות את מצבם. היחידות שיכולות להבטיח וגם לקיים, כך הם חשים, אלו הן המפלגות הגדולות. לכן זה הזמן של מפלגת העבודה לגייס קולות של צעירים ערבים, המשוועים לשינוי מהותי במצבם החברתי והכלכלי.

קמפיין הבחירות של מפלגת העבודה מתמקד בנושאים כלכליים-חברתיים, ומי כמו הצעירים הערבים, הסובלים מקיפוח ואפליה, יכול להתחבר לבשורה כלכלית חדשה. לכן, כל שצריך הוא שנציגי מפלגת העבודה לרבות נבחריה הצעירים יבואו לאום אל פאחם, טירה, טייבה, בקה אל גרביה וערים וכפרים אחרים, ויפתחו בדיאלוג עם מצביעים פוטנציאליים.

במפגשים כאלה נציגי המפלגה הטוענת לכתר יוכלו לשמוע על מצוקתם של ערביי ישראל ולהשמיע דברים המתיישבים עם האג'נדה הפוליטית של המפלגה. למשל, לומר לערביי ישראל המוטרדים, בקול רם, "אנחנו מתנגדים לחוק הלאום, ואם נגיע לשלטון נקבור את ההצעה המפלה הזאת קבורת חמור". אנשי מפלגת העבודה יופתעו לגלות כי כל זיק של תקווה עשוי להיענות בפתק בקלפי.

בינתיים מפלגת העבודה עסוקה בהשבת בוחרים יהודים שעזבו אותה לאורך השנים, והערכתי היא כי גם אם ימלאו הערבים את חובתם/זכותם להצביע, הם יעשו זאת בעיקר עבור המפלגות הערביות. ערביי ישראל נמנעו מלהצביע או הצביעו למפלגות ערביות מכיוון שחשו שאין להם אלטרנטיבה. זו הטעות של מפלגת העבודה.

בימים אלה נמשכים המגעים בין המפלגות הערביות להתמודדות ברשימה משותפת. למרות שברור לכולם, שאם הן חפצות לשרוד את העלאת אחוז החסימה עליהן להתאחד, הסכמות והבנות על איחוד לא הושגו עדיין וספק אם יושגו לפני הבחירות. את הסיבה לקושי להרכיב רשימה ערבית אחת מאוחדת היטיב לתאר שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן, המשמש גם כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית. בדיון בעתירה נגד העלאת אחוז החסימה, אמר השופט ג'ובראן: "כופים על המגזר הערבי להתאחד ברשימה אחת. זו בעיה. יש כמה אידיאולוגיות, כמה השקפות עולם".

נראה כי יש בקרב ערביי ישראל רבים שלמען התקווה לשינוי במצבם מוכנים לתת צ'אנס נוסף למפלגת העבודה. אבל הרושם הוא שהמפלגה, שצריכה להילחם על כל קול וקול, ממשיכה להתעלם מערביי ישראל כמו היו שקופים.

מאמרים מומלצים

כחול לבן פספסה את ההצלחה הגדולה של הרשימה המשותפת
עפיף אבו מוך | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020
הניצחון המר של הרשימה המשותפת
שלומי אלדר | | מרץ 3, 2020
האם ליברמן יצליח להמציא את עצמו מחדש?
קסניה סבטלובה | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020
ימות המשיח: נתניהו מתחנף למצביעים הערבים
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | פבר 28, 2020
סיפוח בקעת הירדן: מתי נתניהו וגנץ יורידו את המסכות?
יוסי ביילין | | מרץ 1, 2020

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020