ישראל פולס

לעצור מיד את ראשי ההסתה נגד ערבים

p
המחבר
בקצרה
לפני 20 שנה היא הוכרזה כ"ארגון טרור" על ידי ישראל, ארה"ב והאיחוד האירופי, אבל פליטי תנועת כ"ך ממשיכים עד היום להסית בגלוי נגד ערבים. הרצח האכזרי של הנער מוחמד אבו חדיר הוא תוצאה ישירה של ההסתה הפרועה מצדם.

יממה אחרי שנמצאה גופתו המפויחת של הנער מוחמד אבו חדיר בן ה-16 [3 ביולי], קיים נשיא המדינה הנבחר ראובן ריבלין ביקור ניחומים בבית משפחת שאער, שבנם גיל-עד נחטף ונרצח בידי מחבלים. כשנשאל על ידי עיתונאים על הקריאות לבצע מעשי נקם בערבים וגל ההסתה והגזענות ברשתות החברתיות, הוא השיב במשל מתחום הכדורגל, ואמר כי כשעולות קריאות גזעניות מהיציע המזרחי באצטדיון טדי, ראוי שהאוהדים ביציע המערבי יגנו אותם. "תמיד חשבתי שהיציע המערבי לא פחות אשם מהיציע המזרחי. גם אם הוא מתפלץ בקרבו, אין די בכך".

ספק אם ריבלין ידע באותו הזמן כי המשטרה כבר דולקת אחר החשודים במעשה, החברים לפי החשד בארגון יהודי קיצוני בירושלים שפעיליו ומסיתיו הם חלק מאותו יציע מזרחי נודע לשמצה. כל שחקן ערבי ששיחק בטדי - אצטדיון הכדורגל של ירושלים המארח לעתים גם את משחקיה של נבחרת ישראל - ספג מטח של קללות ונאצות מאוהדי "היציע המזרחי", רק משום היותו ערבי.

קריאות "מוות לערבים" הם חלק משגרת הכדורגל בטדי; בכל פעם, אחרי גינויים רפים של הפוליטיקאים, עוברים לסדר היום עד למשחק הבא, עד לסבב הבא של קללות והסתה. דבר משמעותי לא נעשה. ישראל הרשמית מתייחסת לשנאת הערבים של ציבורים הולכים וגדלים בירושלים כמעין גזירת גורל, כדבר לא ראוי אבל גם לא ממש מסוכן.

מישהו כנראה היה בטוח שהמרחק בין מילים למעשים הוא מאוד רחוק, ואין בהילות לנקוט בצעדים ולהילחם בתופעה. הפעילים הגזענים וארגוניהם השונים, ששנאת ערבים קיצונית היא המוטו שלהם, לא רק שלא הוצאו מחוץ לחוק - מנהיגיהם המשיכו בשגרת חייהם. רובם לא נחקרו או הואשמו בגין הסתה, ואיש לא הטיל עליהם מעצר מנהלי או ניתק את מקורות השפעתם.

אחד מ"מקורות ההשראה" לארגוני הימין הקיצוני היהודי הוא ד"ר מיכאל בן ארי, לשעבר חבר כנסת מטעם "האיחוד הלאומי" ומי שעומד כיום בראש תנועת "עוצמה לישראל" שבבחירות 2013 לא עברה את אחוז החסימה. בן ארי ופעילי התנועה האחרים עובדים במרץ כדי להפיץ את תפיסתם, המבוססת על האידיאולוגיה של תנועת כ"ך. בן ארי היה אחד מפעיליה.

תנועת כ"ך הוכרזה ב-1994 על ידי ממשלת ישראל כ"ארגון טרור", והיא כלולה ברשימת ארגוני הטרור של ארה"ב, האיחוד האירופי ומדינות נוספות. אבל פליטיה, כגון בן ארי, ברוך מרזל, איתמר בן גביר ואחרים ממשיכים לעשות נפשות לאותה מטרה: סילוק כל הערבים משטחי ארץ ישראל.

מבחינתם, כדי לגייס עוד ועוד תומכים ואוהדים כל האמצעים כשרים. כך ב-1 ביולי פרסם בן ארי בדף הפייסבוק שלו את הסטטוס הבא: "המהומות בירושלים: עליית מדרגה נרשמה בשעה האחרונה לאחר שבני מיעוטים תקפו קו אוטובוס 1 של 'אגד' שהסיע נוסעים רבים לכותל (המערבי). כוח מג"ב שהיה בסמוך התערב אך הותקף קשות על ידי עשרות בני מיעוטים". בן ארי צירף לדיווח תמונות קשות של אלימות וביקש מאלפי עוקביו בפייסבוק להפיצן.

הבעיה היא שמדובר בדיווח שקרי שלא היה ולא נברא, ובתמונות ישנות בנות ארבע שנים מהפגנה במזרח ירושלים לאחר הריסת בתים בשכונות הערביות בירושלים, וכן צילום של פצוע מדמם מהתהפכות אוטובוס ישראלי ב-2003.

התמונות הישנות הללו והדיווח השקרי זכו ליותר מ-3,800 "לייקים" וליותר מ-2,100 שיתופים, מה שחימם עוד יותר את האווירה הטעונה ממילא בעקבות רצח הנערים גיל-עד שאער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח. המגיבים הגיבו "בהתאם" בשלל קללות ועצות כיצד לפגוע בערבים, לרבות לירות, לשרוף, לשחוט וכיוצא בזה.

למחרת התגלתה התרמית, ובן ארי תיקן את הסטטוס שלו וטען להגנתו כי "קיבלתי את המידע והתמונות ממרכזת חדשות ואקטואליה, וברשותכם לא אפרט, שהוטעתה אף היא. הבוקר התברר שאמנם התמונות ישנות אבל אין כל חדש. בבית חנינא לב ירושלים תמונות קשות של אבנים על שוטרים...".

דוגמא נוספת: ב-30 ביוני כתב בן ארי "יהודים נקמה!!!", וצירף תמונה שנכתבה לדבריו בדם הטבוחים בשואה "אידן [כנראה יודן-יהודים] נקמה". בנוסף הזמין בן ארי את חבריו לשיעור בנושא "המשמעות של הנקמה".

למחרת, יום הלוויותיהם של הנערים החטופים, הגיע בן ארי לירושלים ונישא על כתפיהם של מפגינים. גם שם (ובמקביל בפייסבוק) עודד אותם לנקמה והם השיבו בקריאה "מוות לערבים". אחר כך יצאו מקרב המפגינים עשרות פעילי ימין לרחובות ירושלים כדי "לצוד" ערבים ולהכותם מכות נמרצות.

בן ארי, שהסתה נגד ערבים היא לחם חוקו, ושנאומיו ופרסומיו גלויים לכל, לא נחקר על ידי המשטרה בחשד להסתה. אם יואילו חוקרי המשטרה לפתוח את דף הפייסבוק שלו ושל עדת מעריציו הנוהים אחריו, ומגיבים בקריאות פרועות משלהם לכל סטטוס מתלהם שלו, לא יצטרכו לעמול קשה כדי להאשימו בהסתה.

למחרת נרצח באכזריות מוחמד אבו חדיר על ידי פעילי ימין קיצוני. תפיסתם של שישה חשודים, חלקם קטינים, לא הייתה משימה קשה במיוחד. לפי סרטון שהופץ על ידי אתר פלסטיני, שני צעירים נקלטו על ידי מצלמות אבטחה המוצבות בשועפאט ניגשים אל אבו חדיר בשעת לילה מאוחרת ומתחילים לדבר איתו. לדברי אביו, בסרט האבטחה רואים גם את פניהם של הצעירים ואת מספר מכוניתם.

בשיחה עם סוכנות הידיעות הפלסטינית מע"ן טען התובע הכללי הפלסטיני מחמד עבד אלרני אלעויווי, שהשתתף בנתיחת גופתו של אבו חדיר, כי הממצאים, כגון חומר דליק בדרכי הנשימה, מעידים שהוא נשרף בעודו בחיים. עוד ציין כי 90 אחוז מגופו של אבו חדיר היו מכוסים בכוויות חמורות.

אי אפשר לתאר את עוצמת ההסתה שספגו הנערים-הרוצחים הללו, שלחלקם עדיין לא מלאו 17, שהביאה אותם להצית נער ערבי. כמה ארס הוחדר למוחותיהם עד שהפסיקו לראות בערבי בן אנוש, בן אדם? ואיך כל זה חמק מתחת לרדאר של השב"כ והמשטרה?

אבל בכך לא תמה הפרשה. גורמי האכיפה חייבים לערוך בדק בית משמעותי ולהגיע לגורמי ומחוללי ההסתה ולפעילי ההתארגנויות היהודיות הקיצוניות. ויפה שעה אחת קודם. 

עו"ד איתמר בן גביר, פעיל ימין קיצוני ובזמנו עוזרו הפרלמנטרי של בן ארי, התפרסם בצעירותו כמי שהצליח להגיע למכוניתו של ראש הממשלה יצחק רבין ולהחזיק את סמלה. "הגענו אל הרכב, נגיע גם לרבין", אמר אז. בן גביר זומן אז לחקירה ושוחרר מבלי שהוגש נגדו כתב אישום ובלי שנעשה דבר נגד ההסתה הפרועה. חודשיים אחר כך נרצח יצחק רבין [1995].

פעילי הימין מאותה תקופה, אליהם הצטרפו עם השנים תומכים מוסתים נוספים,  פועלים בימינו ללא לאות כדי להגשים את האידיאולוגיה של תנועת כ"ך, שכאמור אינה חוקית כבר 20 שנה.

המסיתים והפעילים פועלים באופן חופשי ובגלוי. אין קושי לעצור אותם ולהוציא את התארגנותם הנוכחית מחוץ לחוק. חובה לעשות זאת כדי למנוע את רצח השנאה הבא.

 

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: yitzhak rabin, soccer, palestine, israel

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept