ישראל פולס

להכיר ברצח העם הארמני, עכשיו

p
המחבר
בקצרה
ערב יום השואה עלינו לזכור כי ישראל אינה צריכה את אישורו של רודן טורקי כדי לנקוט עמדה מוסרית ולהכיר בג'נוסייד שבוצע בארמנים.

במשרד החוץ בירושלים קראו בשבע עיניים את הודעת התנחומים לעם הארמני שפרסם (23 באפריל) ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארודאן, ערב יום השנה לרצח העם שהתרחש לפני 99 שנה. מה יעשו עכשיו הגורמים הרשמיים בישראל? האם ימשיכו לשבת על הגדר בסוגיית ההכרה באסונו של העם הארמני, בין הנימוק המוסרי לבין האינטרס הפוליטי להימנע מלהרגיז את הטורקים? אם ארדואן מרשה לעצמו לשנות את היחס המתנכר לנושא הרגיש הזה, אולי הגיעה השעה שישראל תנקוט עמדה ברורה ונחרצת יותר? מצד שני, כיצד תיראה ממשלת ישראל אם היא תיגרר בעקבותיו של המנהיג הטורקי שאינו מחמיץ הזדמנות להלום בה? איך יסביר משרד החוץ החלטה להכיר בג'נוסייד הארמני, לאחר שבמשך שנים הוא גרס כי "לחקר האירועים בסוגיה רגישה זו יש להגיע תוך דיון פתוח המבוסס על נתונים ועובדות ולא על החלטות או הצהרות פוליטיות". כך אמר השר גלעד ארדן (הליכוד) בנאום שנשא בכנסת ב-2009, שבו ביקש בשם הממשלה להסיר מסדר היום את נושא ההכרה ברצח העם הארמני.

באותו דיון הדגיש ארדן כי "מדינת ישראל מבקשת לא לקבוע מוסכמות לאשר אירע, שכן אלו הנן בחזקת צידוד בעמדה פוליטית של אחד הצדדים". האמנם הטבח בארמנים הוא עניין פוליטי? הנה דברים שאמר 22 שנה לפני כן סגן שר החוץ בממשלת האחדות, בראשותם של יצחק שמיר ושמעון פרס. "יש דברים שהם מעבר לפוליטיקה ויש דברים שהם מעבר לדיפלומטיה", אמר סגן השר מעל דוכן הכנסת, "שואות של עמים הם מקרה מובהק של קטגוריה כזאת". הדברים נאמרו במענה לשאילתה של חבר הכנסת אז יאיר צבן (רצ). צבן ביקש את תגובת הממשלה לידיעות שלפיהן גורמים ישראלים רשמיים משתפים פעולה עם ארגונים יהודים-אמריקאים להכשלתה של יוזמה בקונגרס לציון יום הזיכרון לרצח העם הארמני בלוח השנה האמריקאי. שמו של סגן שר החוץ שהשיב לשאילתה בשם הממשלה: בנימין נתניהו.

כמה חודשים אחר כך, באפריל 1990, התברר שבמשרד החוץ, הג'נוסייד שהטורקים ביצעו בעם הארמני הוא בהחלט סוגיה דיפלומטית; בלחץ המשרד חזרה בה הטלוויזיה הישראלית הממלכתית מכוונתה לשדר את סרטו התיעודי של תיאודור באגושיאן "מסע לארמניה". בעקבות סערה ציבורית שחוללה ההחלטה, הורתה מועצת רשות השידור להקרין בכל זאת את הסרט. נציגי הממסד ערערו על ההחלטה - והסרט נגנז.

חרף לחציהן של ממשלות ישראל לדורותיהן, סירבו אנשי שמאל, ובראשם צבן ויוסי שריד, ועמם קומץ אנשי ימין, בהם חברי הכנסת בני בגין וראובן ריבלין, להרפות מהעניין. ב-2011 הוזמן צבן לכנסת, הפעם כאזרח פרטי, כדי להשתתף בדיון שקיימה ועדת החינוך בנושא רצח העם הארמני. "אנחנו נאבקים בכל הכוח, בצדק, נגד הכחשת השואה, אבל אנחנו לא נאבקים כראוי ולא עושים מה שצריך בנושא הכחשת רצח העם הארמני", אמר מי שהיה שר הקליטה. "יש לנו אינטרסים, אנחנו לא מתעלמים מהם, אבל אנחנו לא יכולים לעשות את ההפך ממה שאנחנו תבענו מאחרים שיעשו כלפינו". בשנות ה-40, כשאנחנו שיווענו לעזרה ולא קיבלנו, אמר צבן, אנשים טובים כביכול אמרו – אתם צודקים, אבל יש לנו אינטרסים, יש לנו אינטרסים קיומיים שמונעים מאתנו להושיט לכם יד.

צבן ציטט את השורות הנוקבות של נתן אלתרמן (''אינטרסים'', יולי 1945): "כי טיפחה יד בורים וזדים תמונת קסם, של תבל דמיונית בה כל עם, למשל, מצווה להגן על קבוצת אינטרסים, ולכבדם בתפילה ומשקה ומבשל. לאותם אינטרסים נבנו בניין-קבע, מזבחות-ענקים (עוד נתור בשרידים). לאותם אינטרסים, לרגל הזבח, הקריבו במאה-העשרים ילדים. לאותם אינטרסים (פסילים של הבל!) קיסרויות השתחוו בשבועה והלה. אמיתות-נצחים, עקודות בחבל, לאותם אינטרסים היו לעולה".

פרשת המרמרה וההידרדרות שחלה ביחסים עם טורקיה מאז תקרית השפלתו של השגריר הטורקי בלשכתו של סגן שר החוץ דני איילון, שינו את מפת האינטרסים. טורקיה אאוט, הטבח בארמנים אין. ביוני 2012 חזר ארדן לדוכן הנואמים, ובידו עמדה חדשה ביחס לג'נוסייד. לא עוד נייטרליות, בדיקת עובדות ונתונים וכיוצא באלה עלי תאנה לאינטרסים כלכליים וביטחוניים. הפעם קבע השר כי "יש בעיה בהפיכת ההכרה לדיון פוליטי, וצריך להסתכל על כך בהיבטים אנושיים של ערך חיי אדם". זאת אף זאת, "כיהודים וישראלים צריכה להיות לנו חובה מיוחדת ללמוד על טרגדיות אנושיות". אותו נציג ממשלה שביקש להסיר את הנושא מסדר היום, הודיע כי "ראוי שהכנסת תעסוק בכך לעומק ואם תמצא לנכון תביע הכרה ברצח". הפעם, הוא לא הציע לחקור את הנתונים והעובדות השנויות במחלוקת. "בדיון יש משהו מן הגיחוך, כי לא שמעתי מחלוקות היסטוריות האם היה רצח...הממשלה לא עסקה בנושא, כנראה מתוך רצון לא להפכו לפוליטי וראוי שהממשלה תכיר באופן רשמי בשואת העם הארמני".

שורות אלו נכתבות בערב יום השואה. כמדי שנה, אתייחד מחר עם זכרם של דודיי, דודותי, בניהם ובנותיהם, שנספו באושוויץ. אני נזכר שיש בעולם כאלה שמכחישים את רצח בני משפחתי ובני עמי, ומברך את אלה שנאבקים באותם מנוולים. נכון, שום אירוע בהיסטוריה המודרנית אינו משתווה לזוועות שביצע המשטר הנאצי בעם היהודי, אולם מעשיו של אדולף היטלר אינם מתירים לנו להתכחש לאסונם של עמים אחרים. אין אנו צריכים תעודת הכשר מרודן טורקי כדי להיות יהודים מוסריים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: recep tayyip erdogan, israeli politics, israel, holocaust, genocide, armenian genocide bill, armenian genocide

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept