בני קצובר: הפגיעה בחיילי צה״ל היא חרפה

בני קצובר, יו"ר ועד מתיישבי השומרון, מתנער מהתושבים ביצהר שפגעו בחיילי צה"ל, מודאג שמא נתניהו ישבור שמאלה ומעודד מהגידול המרשים באוכלוסייה בתקווה שימנע פינוי עתידי בי״וש. ראיון.

al-monitor .

נושאים מכוסים

yitzhak rabin, settlements, peace negotiations, palestinians, oslo accord, judea and samaria, israel, hebron

אפר 9, 2014

ממרומי הר כביר שבשומרון, 792 מטר גובה מעל פני הים, הצלחנו לראות ביום שני השבוע [7 באפריל] מבעד לערפילים הכבדים את הרי הגלבוע. בשיפולי ההר, סמוך לעיר שכם, שוכן היישוב אלון מורה - אחד מסמליו הוותיקים של מפעל ההתנחלויות, שהגגות האדומים של בתיו ממלאים את קו הנוף הקרוב כתמונה כפרית פסטורלית.

בשעת צהריים העפלנו להר עם בני קצובר, יו"ר ועד מתיישבי השומרון, ממקימי אלון מורה. קצובר הוא אחת הדמויות המזוהות ביותר בציבור הרחב עם תנועת גוש אמונים ומפעל ההתנחלות, מה שניתן לכנות הדי.אן.איי של ההתנחלות. הוא הגיע אל חברון בגיל 21, וזמן קצר לאחר מכן נישא. חתונתו הייתה לחתונה היהודית הראשונה שהתקיימה בחברון מאז אירועי תרפ"ט. לימים הפך לאחד ממנהיגי יש"ע, הפרונט הפוליטי של ההתנחלויות, וכיהן כראש המועצה האזורית שומרון.

את השקט הביטחוני שמאפיין בשנים האחרונות את יהודה ושומרון, הפרו בימים האחרונים דווקא אירועי אלימות קשים מצד תושבי ההתנחלות יצהר כלפי חיילי צה"ל. זה התחיל ביידוי אבנים על רכבו של קצין המנהל האזרחי, המשיך בניקוב גלגלי ג'יפ מפקד החטיבה והתגלגל לאירוע חמור בו הותקפה עמדת חיילי מילואים ביישוב. וכל זה בשל הריסת מבנים בלתי חוקיים ביצהר. זוהי חציית קו אדום, השתוללות פרועה ומטרידה על פי קודים של מערב פרוע, משום שהיא מערערת את מערכת האיזונים המסורתית בין הצבא למתנחלים.

בני קצובר, יו''ר ועד מתיישבי השומרון, במצפה כביר בשומרון. 7 באפריל 2014 צילום: מזל מועלם

כשקצובר נשאל כיצד הוא חש לנוכח ההתפרעות האלימה ביצהר והפגיעה בקצינים ובחיילים, הוא נוקט לשון תקיפה: "מי שפוגע במח"ט פוגע בנו, זו בעיני חרפה. ביצהר יש היסטוריה ארוכה של התמרדות, וחלק מהאנשים הבעייתיים הצליחו לסלק. אבל אי אפשר לסלק את כולם מבחינת חוקי המדינה. אני כמובן מסתייג מזה, זה לא החינוך שלנו וזה לא האופי של ההתיישבות ביש"ע. הם עושים לנו הרבה נזק".

אל-מוניטור: ואתם, ההנהגה הוותיקה, מרימים ידיים?

קצובר: לגמרי לא. אנו מקיימים פעילות חינוכית כבר שנתיים ויש לזה פירות. אבל צריך להסתכל על הסיטואציה: אחרי הכל בחור כזה נמצא ביצהר ורואה מה עושים לבית של משפחה ואת הנזק לרכוש במאות אלפי שקלים, ומצד שני הוא רואה שלא עושים כלום כלפי בנייה בלתי חוקית של ערבים. זה מאוד מפריע בשיקול הדעת של אותו נער.

קצובר כבר בן 67 ואת חייו קשר לשומרון. בפסח 1968 הצטרף לחבורה שחגגה את ליל הסדר במלון פארק בחברון וכבר מיד בלט כמנהיג מקומי. הימים היו אז ימי האופוריה של אחרי מלחמת ששת הימים, וקיומו של ליל סדר בחברון היה הרבה יותר מסמל. לימים האירוע הזה יתואר כמכונן בתולדות ההתנחלות, שכן שם נזרעו הזרעים למה שכעבור שנים יהפוך למפעל התיישבותי עצום העומד במרכז הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שפתרונו נראה הולך ומתרחק.

הראיון עם קצובר נערך על רקע מה שנראה כמו עוד פיצוץ במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. קצובר אמנם מוטרד מעט מנתניהו, אבל שואב עידוד מהגידול הדמוגרפי ביו"ש, שככל שיימשך יספק לדעתו הגנה מפני פינוי עתידי.

אל-מוניטור: אתה כבר שבע קרבות ציבוריים ופוליטיים, לא מטרידה אותך תופעת הדה לגיטמציה כלפי ישראל בגלל ההתנחלויות? גם לציבור בישראל מתחיל להימאס.

קצובר: אני לא מרגיש שלציבור נמאס. אני קצת מוכר ואני מסתובב בציבור הרחב, ומרגיש שהיחס וההערכה של הציבור אליי רק גדלים. אולי ביום כזה, שמנקבים צמיגים למח"ט, יש יותר שמעקמים פרצוף, אבל ברגע שהרושם הזה חולף הגרף של האהדה רק הולך וגדל.

בהחלט הלחץ הבינלאומי גדל, בעיקר בגלל שהמערכת הבינלאומית הבחינה שישראל מתקפלת מול לחצים. ראו זאת אחרי אוסלו וההתנתקות. אבל בפועל החרם לא מצליח לפגוע בנו, אין לו כמעט ביטוי.

אל-מוניטור: מפעלים לא נסגרים?

קצובר: בשוליים, אולי שני מפעלים מתוך כמה מאות. אנחנו לא מתקפלים. הנה, היקב ברחלים הודיע שהוא מיוזמתו לא ישווק לאירופה, כי יש לו מספיק שווקים אחרים. נראה שכל העניין של החרמות הוא תחביב ישראלי, וציפי לבני היא דוגמה טובה, היא מעודדת בדיבורים שלה את החרמות. אבא שלה היה מתבייש בה. הוא נלחם איתנו כתף אל כתף להקים את ההתיישבות ביהודה ושומרון, ופתאום לראות את בתו נלחמת כתף אל כתף עם אבו מאזן על חלום המדינה הפלסטינית זה מאוד צורם.

אל-מוניטור: תיכף פסח, ואי אפשר שלא להיזכר בליל הסדר שחגגתם בחברון אחרי מלחמת ששת הימים. איך אתה מסתכל על בני הצעיר בפרספקטיבה של כמעט יובל?

קצובר: הייתי בר מזל להיקלע למהלך היסטורי בלתי רגיל ברגע הכי נכון. אם היינו מחמיצים את ההזדמנות ואת אותם סדקים שנפתחו אז, חלק אדיר מהמפעל שנבנה אז היה עלול לא להיבנות. תעצומות נפש בעיתוי הנכון הם שיצרו תחושה אדירה שאפשר ורצוי לשנות דברים. הביקורת העיקרית שנשארה לי היא למה לא עשינו יותר, מפני שכל סנטימטר וגרם שהשקענו אז הפך לטונות בהמשך. היום הייתי אומר לבני של אז תעשה יותר. אל תלך לנוח ואל תישן. כל גרם שתעשה עכשיו, זה מה שיעמוד לך בהמשך.

מה שיש עד עכשיו זו הצלחה בלתי רגילה. אני עוד זוכר שלעגו לנו: איך תביאו אלף איש לשומרון. עד 1973 היו בסך הכל אלף תושבים בארבעה יישובים, והנה היום אנחנו 400 אלף.

אל-מוניטור: התקופה הנוכחית טובה לכם. יש שקט ביטחוני, המשא ומתן תיכף מתפוצץ, יש ממשלת ימין...

קצובר: אני בודק על בסיס נתונים וכן, זה נכון. כשאני רואה שקצב הגידול ביהודה ושומרון הוא הכי גבוה במדינה, זה מראה על כוח החיות שלנו. מצד שני ההפרעות וההגבלות מצד השלטון הם בהיקפים גדולים, ולא הייתה תקופה דומה לזה של ההקפאה. היא פגעה בנו. אבל בשורה התחתונה הגידול נמשך, ואף אחד לא יכול לעצור אותו, למרות כל הגזרות וכל ההקפאות.
אל-מוניטור: יש תחושה שבחרתם באסטרטגיה של גידול טבעי כדי להספיק לגדול עוד עד לרגע האמת.

קצובר: נכון, כי מה שלא נעשה היום, נפסיד. הערבים משתלטים על שטח. הם השתלטו כבר על מיליון וחצי דונם והם ממשיכים להשתלט במימון אירופאי. בתחום המדיני אנחנו עלולים להיקלע למצב בו כל העולם יעשה מאזן: אפשר או אי אפשר לפרק את המפעל הזה? לכן כל נדבך יכול להיות קריטי. עלינו להגיע לנקודת אל-חזור מבחינת גידול טבעי, והדחיפות נובעת מכך שמה שלא נעשה היום אולי לא נוכל לעשות מחר, ומה שנעשה היום אולי יציל את כל המפעל.

אל-מוניטור: אתה יכול להעלות בדמיונך תרחיש של התכנסות לגושים במסגרת הסכם?

קצובר: התכנסות לגושים זה גירוש מפלצתי במסווה של שם מאוד נחמד. אבל זה גירוש.

אל-מוניטור: היית חבר של שרון ואז הוא בגד במפעל ההתנחלות. מי לדעתך הזיק לכם יותר, שרון או רבין באוסלו?

קצובר: אריאל שרון, עם כל תרומתו הגדולה למפעל ההתנחלות. רבין עשה מהלך מדיני חמור ביותר והביא אותנו לכל מה שקורה היום מבחינת טרור, כשהראה לעולם שהיהודים מוכנים להתקפל באמת. אבל לרבין היו עקרונות שלא חצה אותם, ולכן לא פגע בהתנהלות היומיומית שלנו, לא בחינוך ולא בגידול הטבעי.

שרון, לעומתו, היה אדם ברוטאלי, בלי קווים, וכשהוא החליט על משהו בעיקר בגלל אינטרסים פרטיים שלו אז שום דבר לא עמד בדרכו. שרון כאיש ימין קבע תקדים גדול לקיפול המפעל הציוני.

אל-מוניטור: ובפסח הזה, כשאתה מסתכל על נתניהו, אתה מרגיש בטוח? אתה לא חושש שתבוא ממנו המכה?

קצובר: אני רואה אדם, שלאורך שנים הולך ונשחק בצדדים הערכיים שלו לטובת הצדדים הפוליטיים שלו. נדמה לי ששנות השלטון שחקו אותו, והיום הוא הפך לסוחר שמסוגל להגיע למחוזות רחוקים מנקודת המוצא שלו. לכן אני לא שקט איתו. אפילו הייתי אומר שאני מודאג. אני לא בטוח שהיום הוא רחוק בדעותיו מציפי לבני. יחד עם זאת, אין בו את הרוע או הרשע שהיו לשרון.

מאמרים מומלצים

האנטי-נורמליזציה בגדה צוברת תאוצה: מה יעשו ארגוני השמאל?
קסניה סבטלובה | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 20, 2020
התשובה למתקפת לחיצות הידיים של נתניהו – מתקפת ניקיון כפיים
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | פבר 6, 2020
הקרב על הסיפוח: נתניהו יטיל מצור על הבית הלבן
בן כספית | הבחירות בישראל | ינו 31, 2020
הסיפוח נדחה: הטעות הפטאלית של נתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | פבר 3, 2020
על ישראל להציב תנאי לחמאס כדי להשתתף בבחירות הפלסטיניות
יוסי ביילין | | דצמ 16, 2019

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020