ישראל פולס

"אם לא יהיה הסכם, נחייה על חרבנו כאן עוד הרבה שנים"

p
המחבר
בקצרה
סגן שר החוץ לשעבר מגלי מונה לתפקיד כעת הוא מותח ביקורת על ההנהגות בשני הצדדים ומזהיר: "נחייה על חרבנו כאן עוד הרבה שנים".

"הסיבה שכל כך מתגעגעים אצלנו לאריק שרון היא, שהוא פשוט ידע לדפוק על השולחן ולהחליט: כן או לא. אצל ביבי שום דבר לא ברור… ואין דבר יותר גרוע מזה". סגן שר החוץ וחבר הכנסת לשעבר, מגלי והבה, הלך בעיניים כמעט עצומות אחרי שרון, כשפרש מהליכוד והקים את קדימה בנובמבר 2005. זה היה חודשיים לפני שראש הממשלה אז לקה באירוע מוחי וירד מהבמה הציבורית, כשהוא משאיר מאחוריו מפלגה בחיתוליה, מדינה המתמודדת עם השלכותיה של ההתנתקות מרצועת עזה וחלל מנהיגותי עצום.

והבה, שנמנה עם מקורביו הפולטים של שרון, הצטרף בבחירות האחרונות אל מפלגת התנועה בראשות ציפי לבני, אך נותר מחוץ לכנסת. הוא משקיף מבחוץ על גלגוליה של המפלגה המפוארת ששרון רצה להקים, זו שהייתה אמורה להיות הפלטפורמה הפוליטית לקידום הסדר מדיני עם הפלסטינים.

מינואר 2006 שרון שרוי בתרדמת, כשבימים האחרונים חלה הידרדרות קשה במצבו הבריאותי וחייו נמצאים בסכנה. המפלגה שהקים התפלגה בשל הסכסוך הפוליטי הקשה בין לבני לשאול מופז ערב הבחירות האחרונות. קדימה, שבשיא כוחה קיבלה 29 מושבים בכנסת, ירדה לשני מנדטים כשבראשה עומד ח"כ מופז. מפלגתה החדשה של לבני, עד שיוכח אחרת, היא עלה התאנה המדיני של ממשלת נתניהו, צל חיוור של חזונו הפוליטי של ראש הממשלה לשעבר שרון.

והבה לא יודע להגיד לאיזה הסדר מדיני בדיוק שרון כיוון, אבל ברור לו שלתוכנית ההתנתקות מעזה היה המשך. "שרון אמר: 'בשביל מה לנו לשלוט על עם אחר'. הוא הבין שהכיבוש לאורך זמן לא מוביל אותנו למקום טוב, והוא רצה להביא הסדר". כמו רבים מבכירי הליכוד שנהו אחרי שרון להרפתקת קדימה, הוא מהרהר בימים אלה על התנופה המדינית בתקופת כהונתו של שרון, ותוהה מה היה קורה אילולא קרס.

הראיון עם והבה מתקיים שבוע לאחר שמונה לשגריר נודד של האסיפה הפרלמנטרית של מדינות הים התיכון (PAM), לצד פרופסור מוחמד אבו אל עינן, לשעבר יו"ר הפרלמנט המצרי. ביום שלישי שעבר, בטקס צנוע, הגיש לו יו"ר הכנסת ח"כ יולי אדלשטיין את כתב המינוי. והבה כבר עמוס בתוכניות לקידום שני נושאים עיקריים: פיקוח וצמצום ממדי הפגיעה באוכלוסייה האזרחית בסוריה, ומתן רוח גבית להסכם בין ישראל לפלסטינים.

האסיפה הפרלמנטרית של מדינות הים התיכון הוקמה ב-2006 ובין המדינות החברות בה מלבד ישראל נמצאות בין השאר גם מרוקו, קפריסין, לוב, ירדן, מצרים, צרפת, יוון, בוסניה, סוריה, תוניסיה, טורקיה והרשות הפלסטינית. זו הפעם הראשונה שבה ישראלי ממונה לתפקיד מרכזי ב-PAM. בהתחשב בשלל הגינויים והחרמות נגד ישראל בעולם והמשבר הדיפלומטי המתמשך שבו היא מצויה, מינויו של והבה ראוי להתייחסות.

בקרוב מאוד יעזוב והבה, בן העדה הדרוזית, את ביתו ביישוב בית ג'אן, וייצא למסעות דילוגים במדינות האזור. הוא ינסה להשתמש בניסיונו המדיני, הפוליטי והביטחוני, וכן בהשקפת עולמו המתונה, כדי לקדם את מטרות האסיפה ולממש את האינטרסים המשותפים של מדינות האזור.

מגלי והבה, כשמדינות האזור מתמודדות עם המהפכות והסכסוכים של האביב הערבי, מישהו בכלל יכול לקבוע מהם האינטרסים המשותפים?

"קודם כל יש עניין בנושא הסורי. זה אינטרס של כולם להגן על האוכלוסייה האזרחית. המטרה שלנו היא להציף את הבעיה ולהניח אותה על שולחנות של מנהיגי אירופה אחרי נסיגתה של ארה"ב מתוכנית התקיפה. יש פה אוכלוסייה של המזרח התיכון שאין מי שדואג לה והיא עדיין נמצאת בסכנה. ב-PAM חברים גם נציגים סורים, ויש לכך יתרון. בעוד שמרוב המקומות הם מודרים, אצלנו הם עדיין חברים, ודרכם ניתן להשפיע. אנו נדרוש מהם להפעיל את השפעתם על הממשל הסורי".

"אבל לא רק בסוריה. גם במצרים המצב קשה. הנציגים המצרים ב-PAM מזהירים מפני הסכנות של חמאס ושלטון מורסי. הם נגד ההקצנה הדתית ולכן רואים במורסי, שתמך בחמאס, כמי שפועל נגד האינטרס המצרי. במובן הזה הם רואים בנו, הישראלים, בני ברית".

המינוי כבר סיפק לך תובנות חדשות על האזור?

"כן. שהאביב הערבי נוצל על ידי הדתיים הקיצוניים כדי להשתלט על האזור, במעין שאיפה להקים כוח איסלאמי גדול שיחלוש על כמה מדינות. ראינו את שיתוף הפעולה בין מורסי לחמאס. והכוחות עם האוריינטציה המערבית נופלים בין הכיסאות. במובן הזה הפניית הגב של אובמה למצרים בעיני הייתה סטירת לחי מצלצלת. למרבה הצער, המערב לא צפה שיהיו גורמים פונדמנטליסטיים שינסו לתפוס טרמפ על האביב הערבי".

יש טענה שאומרת שהכאוס במדינות ערב דווקא ישפר את מצבה הביטחוני של מדינת ישראל.

"זה נכון לטווח הקצר. לטווח הארוך זה קטסטרופלי, כי תיתכן השתלטות פונדמנטליסטית שתאיים עלינו. וכאן אני מגיע לעניין הפלסטיני. יש לנו חלון הזדמנויות של כמה שנים לסגור הסכם, וישראל לא מנצלת את חלון ההזדמנויות הזה. המצב הוא שלפלסטינים אין היום גיבוי של מדינות ערב. מצרים לא עוזרת בכלום, סוריה קרועה, ובמצב הזה אפשר ללחוץ על הפלסטינים. קרי צריך לדפוק על השולחן ולהביא הסכם. לקבוע עובדה ולהעמיד את שני הצדדים במצב שהם צריכים להחליט. זה התפקיד שלו כמתווך, כי אם לא יהיה הסכם, נחייה על חרבנו כאן עוד הרבה שנים".

מצבם של הפלסטינים נראה דווקא עדיף על שלנו בזירה הבינלאומית.
"צריך להבחין לדעתי בין ההנהגה שרוצה שהסכסוך יימשך. זה טוב לאנשים האלה להיות הצד המקופח בסכסוך. מה רע להם? הם נלחמים ומישהו משלם. אבל בניגוד להנהגה, האוכלוסייה רוצה חיים נורמליים, רוצה להתפרנס ולשפר את איכות החיים והיא עייפה ממאבקים וממלחמות. רוצה נורמליות. לכן אני גם מעריך שלא תהיה אינתיפאדה שלישית. אין מי שירצה לצאת למאבק כזה, כי גם האימהות הפלסטיניות עייפות. הרי את מי שולחים להתאבד עם חגורת נפץ? את הבנים של אבו מאזן או ערפאת? אלה האנשים הפשוטים קשיי היום שמשלמים את המחיר.

"מה רע להנהגה? הם ממשיכים לנסוע במרצדס, לגור בבתים מפוארים ולזכות לשמירה צמודה. להם נוח שהמצב יישאר כך, כי אחרי שיחתם הסכם שלום ויהיה עליהם פיקוח, הם יתקשו להמשיך בסגנון החיים הזה".

ההתנתקות של שרון הייתה טעות?

"זו הייתה לדעתי גאונות מדינית. הרי היו לנו שם חמש חטיבות, הוצאות ביטחוניות אדירות וחיילים שנהרגו ונפצעו כל הזמן כדי להגן על 23 יישובים. מה הייתה התועלת שלנו מזה? ברגע שישראל יצאה מעזה הייתה לנו לגיטימציה בעולם לפעול ולהגן על עצמנו מתוך הגבול".

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: knesset, kadima, israeli politics, gaza strip, ariel sharon

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept