המו"מ המדיני: חצי הכוס הריקה והמלאה

האופטימיות של קרי נובעת מכך שהישראלים והפלסטינים ממשיכים לדבר על שלום. הפסימיות של ליברמן ויעלון מקורה בסוגיות הנפיצות שכלל לא נדונו כמו ירושלים, התנחלויות ופליטים. ורק שאלה אחת תלויה באוויר: האם נתניהו או אבו מאזן מסוגלים בכלל לקבל הכרעה דרמטית?

al-monitor .

נושאים מכוסים

us state department, two-state solution, secretary of state john kerry, palestinian-israeli peace process, moshe 'bogie' ya'alon, livni, israeli-palestinian negotiations, israeli-palestinian conflict, avigdor liberman

דצמ 9, 2013

"אופסימיזם" הוא מונח שטבע הסופר הישראלי-ערבי המנוח וחתן פרס ישראל לספרות ערבית אמיל חביבי (1922-1996), המשלב זן נדיר של אופטימיות ופסימיות בגוף אחד. אין מינוח טוב יותר כדי לתאר את המשא ומתן בין הישראלים לפלסטינים נוכח ההצהרות המנוגדות על מצבו שנשמעו השבוע (6-8 בדצמבר), שהצליחו לבלבל עוד יותר את מי שעוקבים אחר התקדמותן (או אי התקדמותן) של השיחות.

אחרי עוד דילוג בין ירושלים לרמאללה ולפני חזרתו הביתה, הפתיע מזכיר המדינה ג'ון קרי בהצהרה אופטימית. "אני מאמין שאנחנו קרובים יותר משהיינו זה שנים להבאת השלום", אמר קרי.

אבל עוד לפני שמישהו הצליח להבין מה מקורה של האופטימיות הרבה שהתבשם בה קרי, שפכו עליו שר החוץ אביגדור ליברמן ושר הביטחון משה בוגי יעלון מים צוננים, וחשפו עוד מחלוקת בין ישראל לארה"ב. 

"אנחנו במבוי סתום... אני לא מאמין שזה אפשרי בשנה הבאה להשיג הסדר סופי או פריצת דרך", אמר ליברמן בסוף השבוע בנאומו בכנס סבן בוושינגטון. ובוועידת ישראל לעסקים המשיך יעלון באותה פסימיות: "כמי שתמך באוסלו, אני לומד שבצד השני אין לנו פרטנר לשתי מדינות לשני עמים".

קשה להאמין ששני השרים הבכירים ביותר בממשלת ישראל אינם מעודכנים בפרטי המשא ומתן, ויש להניח שאם אכן התרחשה התקדמות דרמטית במהלך ביקורו של קרי, הם מן הסתם היו יודעים עליה, ולא ממהרים להזים או לסתור אותה בפומבי.  

בסופו של דבר, היכן מצויה האמת? האם בניגוד למעט ההדלפות על משברים אמנם משהו אמיתי מתרחש בין צוותי המשא ומתן הישראלים והפלסטינים? 

מקור פלסטיני המעורה במשא ומתן, הסביר לי מדוע ומהיכן נובעים הפערים בהצהרות שנשמעו בסוף השבוע האחרון.

סבב השיחות החל לפני ארבעה חודשים ואמור להסתיים בעוד חמישה חודשים. כלומר עד האביב, בחודש אפריל או לכל המאוחר עד יוני 2014 (אם תידרש הארכה), אמורים ציפי לבני וסאיב עריקאת לסיים את דיוניהם. אבל לאל-מוניטור נודע, שהמשימה שהוטלה על צוותי המשא ומתן כלל אינה להגיע להסכם שלום מלא, אלא רק לגבש מסמך עבודה מפורט שיוביל לדיונים מעמיקים יותר בין המנהיגים: נתניהו, אבו מאזן והמתווך האמריקאי. 

על פי עיקרון זה, המבוסס על שיטת עבודה אמריקאית שהונחלה לצדדים, עיקר המשימה הוא למפות את נקודות המחלוקת הגדולות בין הצדדים, בשלל נושאי הליבה, ולמצוא את הנקודות שיש בהן הסכמות או פערים שניתן לגשר. הצדדים נדרשו להביא הצעות פיתרון יצירתיות למחלוקות העיקריות, ולגבש הסכמות בנושאים שיוכלו ליישב ביניהם. 

לפי אותו מקור, הנושא היחיד שטופל בין הצדדים עד כה הוא מה שמכונה "סידורי הביטחון" שדורשת ישראל, ונסוב אך ורק סביב שאלת הנוכחות הישראלית בבקעת הירדן אם וכאשר תקום מדינה פלסטינית. זו המחלוקת הגדולה והעיקרית בין הצדדים כאשר הפלסטינים כלל אינם מוכנים לקבל את העיקרון של נוכחות כוחות צה"ל בבקעת הירדן ובאזורים שייכללו בתחום המדינה הפלסטינית. 

שאר נושאי הליבה, או כהגדרתו של המקור הפלסטיני "המוקשים העיקריים" במשא ומתן, עדיין לא עלו לדיון רציני, לא מופו ולא הוגשו הצעות יצירתיות לפתרונן. כלומר ירושלים, גורל ההתנחלויות וסוגיית הפליטים, הנושאים שמן הסתם עליהם יקום או ייפול ההסכם, לא נדונו או לפחות לא נדונו באופן רציני.

ישראל, מאשים אותו מקור, מתמקדת אך רק בענייני ביטחון, כלומר בבקעת הירדן, בעוד ירושלים וההתנחלויות, המוקשים הנפיצים, כלל לא נדונו, ולשם פרפראזה, הנצרה מהם עוד לא שוחררה. 

כאמור, הצדדים המתיידנים מזה ארבעה חודשים אינם אמורים להגיע להסכם סופי אלא רק לצייר הסכם מסגרת, הבנות בעניינים שאין בהם הסכמה. המסמך שינסחו הוא שאמור להוות בסיס להתחלת משא ומתן מעמיק שידרוש מטבע הדברים לקבל את ההחלטות הקשות. 

מכאן, אפוא, ההצהרות המנוגדות שהושמעו בסוף השבוע האחרון. 

כשג'ון קרי אומר שהצדדים קרובים, הוא מתכוון לאופן שבו ממפים הצדדים את נקודות המחלוקת ביניהם (וממפים באותה עת גם את נקודות ההסכמה או אלו שניתנות לגישור). למי שמביט על חצי הכוס המלאה, במקרה הזה ג'ון קרי, הדרך להסכם נראית מבטיחה ומשם לקוחה האופטימיות. אבל מי שמביט על הדרך שעוד נותרה ועל אי ההסכמות בנושאי ההתנחלויות, ירושלים והפליטים, כמו יעלון וליברמן, רואה מטבע הדברים את חצי הכוס הריקה. הרי המוקשים הגדולים טמונים עדיין עמוק בשטח. 

וכך, כאשר נשיא ארה"ב ברק אובמה אומר בכנס סבן בוושינגטון ש"אנחנו יודעים מה המתווה בהסכם אפשרי", הוא מתכוון לקווי המתאר שארצות הברית רואה בעיני רוחה כאלה שיהוו את בסיס המסגרת להסכם שלום בין הישראלים לפלסטינים. 

ורק שאלה אחת גדולה תלויה באוויר ואותה שאל אובמה בעצמו: "האם הצדדים מוכנים לקבל את ההחלטות הפוליטיות הדרושות?" את התשובה נדמה אפשר היה לקבל מאביגדור ליברמן ומבוגי יעלון.

אז מאיפה האופטימיות של קרי, אתם שואלים? מהעובדה שממשיכים לדבר. כי החלטה פוליטית משמעותית, לא נתניהו ולא אבו מאזן צריכים לקבל בשלב הזה. 

 
Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
האם ליברמן יצליח להמציא את עצמו מחדש?
קסניה סבטלובה | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020
הניצחון חסר התקדים של נתניהו לא יציל אותו מהמשפט
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 3, 2020
האם "ממשלת הריבונות" תקבל מטראמפ אור אדום?
עקיבא אלדר | | מרץ 3, 2020
כך קובר נתניהו את עיקרון שתי מדינות לשני עמים
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | פבר 27, 2020

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020