ישראל פולס

הניצחון הנדיר של בית ג'ן

p
המחבר
בקצרה
כפר דרוזי אחד בישראל התגבר על הקיפוח, על חוסר האמון ועל הציפיות הנמוכות, ודורג שלישי בארץ מבחינת זכאות תלמידיו לתעודת בגרות. לשאר תלמידי ישראל הערבים ייקח עוד שנים ארוכות לנצח את המערכת שמפלה אותם בגלוי.

בית ג'ן הוא כפר דרוזי בגליל העליון, כ-11,500 אלף תושבים גרים בו. לפי מחקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל, הכפר מדורג באשכול 2 מתוך 10 מבחינת חוזק חברתי-כלכלי. עוד עולה מהנתונים, כי השכר הממוצע של שכיר בבית ג'ן עמד ב-2011 על 4,726 שקלים. רק לשם השוואה, השכר הממוצע בישראל באותו זמן היה כמעט כפול, 7,522 שקלים.

אבל בתחום אחד, מתברר, אי אפשר להתחרות היום בבית ג'ן. לפי נתונים שפרסם לפני שבוע [1 בספטמבר] משרד החינוך, בית ג'ן מדורגת שלישית בישראל מבחינת זכאות תלמידיה לתעודת בגרות. למעלה מ-85% מתלמידי הכפר עמדו בהצלחה בבחינות והם כאמור זכאים לתעודת בגרות. בכך עקפו ערים מבוססות ומרכזיות בישראל כגון הרצליה, רעננה ורמת השרון, והשאירו מאחור, הרחק מאחור, ערים כמו רחובות, ראשון לציון ונתניה.

בכך הצליחו תלמידי בית ג'ן לנצח לא רק את חבריהם היהודים, אלא בעיקר את האפליה של מערכת החינוך הערבית בישראל. במשך שנים תלמידי ישראל הערבים רושמים כישלונות צורבים בכל הנוגע לתחום החינוך. אחוזי הנשירה של תלמידים ערבים גבוהים בהרבה מאחוזי הנשירה של תלמידים יהודים - עשרים אחוז מהתלמידים הערבים אינם מסיימים 12 שנות לימוד, ויותר מארבעים אחוז מהם אינם זכאים לתעודת בגרות.

"הגורם העיקרי לאי שוויון הוא היחס השונה שמגלה המערכת (מנגנון משרד החינוך והרשויות המקומיות, המורות והמנהלות, ההורים והתלמידים עצמם) כלפי בני המעמדות, העדות, הדתות והלאומים השונים בישראל. היחס השונה מוליד פערים גדולים באיכות הלמידה ובעקבות זאת בהישגים לימודיים", קובע דו''ח של מכון המחקר "אדווה" שהתפרסם באפריל 2013 ועניינו מדיניות התקצוב של בתי הספר על ידי משרד החינוך. המכון עצמו עוסק במשך שנים בחקר החברה הישראלית, בודק את השוויון והצדק החברתי בישראל ומתריע על קיפוח ואפליה.

ועוד קובע הדו''ח: "בתי ספר שונים זה מזה במספר שעות התקן העומד לרשות המנהלת, בעושרה וגיוונה של תוכנית הלימודים, בגודל המבנה וגילו, רמת הציוד, היקף השירותים הנלווים שמספקת הרשות המקומית, גובה תשלומי ההורים וכן היקף התקצוב מן הרשות המקומית."

ואכן, מדיניות התקצוב של משרד החינוך כלל אינה ברורה, ונתונים רבים חסרים בה. תשלומי ההורים, למשל, הוא אחד הנושאים עליהם לא מדברים כלל, אבל הוא יכול להצביע על הפער בין יישובים מבוססים בישראל לבין יישובים חלשים: משרד החינוך מאפשר גבייה מינימאלית ומקסימאלית של תשלומי הורים. ביישובים מבוססים, הנהלת בית הספר וועד ההורים יחליטו על גבייה של הסכום המקסימאלי. ביישובים כמו בית ג'ן, כמו גם במרבית היישובים הערבים האחרים בדרגה סוציו-אקונומית נמוכה, ייגבה הסכום המינימאלי, ואחוזי הגבייה יהיו נמוכים יותר. הדבר מוביל, באופן מיידי, לפער בין בתי הספר והאזורים השונים.

במערכת החינוך היהודית משתלבים צעירים וצעירות בני 18 המכונים "שינשינים", המתנדבים לשנת שירות למען הקהילה במקוםלהתגייס לצה"ל, למשל כדי לקדם תלמידים חלשים הנזקקים לגיבוי. נערות דתיות שאינן מתגייסות לצבא, המכונות בנות שירות לאומי, מתנדבות לשרת בבתי אבות, בתי חולים ובתי ספר. רובן מופנות למערכת החינוך היהודית.

דו''ח של ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי מסוף שנת 2010 חושף עד כמה מדיניות האפליה כלפי מערכת החינוך הערבית היא עמוקה ומושרשת. כ-95% מהיישובים הערביים (80 מתוך 82) נמצאים בארבעת האשכולות הנמוכים לפי המדד החברתי- הכלכלי. אלא שרק 45 יישובים ערביים נכללים בתוכנית הממשלתית "עדיפות לאומית לפריפריה", המקצה ליישובי הפריפריה 25 מיליארד שקל עד שנת 2020.

"מדד זה מנציח ומעניק את מדיניות האפליה הלאומית כלפי החברה הערבית בכלל ובתחום החינוך בפרט", נכתב בדו''ח ועדת המעקב. "חלקו של החינוך הערבי מסך התקציב של התוכניות הפדגוגיות הינו פחות מ-2%, קרי פחות מעשרים מיליון שקל מתוך יותר ממיליארד."

ואת כל הנתונים העגומים הללו, ואת האפליה וחוסר התמיכה של המדינה, ניצח כפר דרוזי אחד.

הוא ניצח את הנתונים היבשים, את תרבות הקיפוח, את חוסר האמון והציפיות הנמוכות בזכות מנהל בשם עלי סלאלחה, שהגיע לבית הספר התיכון היחיד בכפר חדור מוטיבציה ורצון עז לנצח את המערכת הממשלתית המפלה לרעה . הוא הצליח לשפר את הישגיהם של תלמידי הכפר בכ-700 אחוזים בתוך כעשור. זה בלתי נתפס, זה מרגש, זה אומר משהו על רצון ויכולת ודבקות במטרה, על אף כל המכשולים וטחנות הרוח שהיה עליו להלחם בהן כדי להגיע לרגע שבו כולם יביטו בהשתאות ובהערצה על הישגיו.

"אתה צריך להיות קודם כל פתוח. אני פתוח, גמיש, זריז, אני לא שוכח דבר. אני עובד בצוות, אני מאציל סמכויות, אני בודק את עצמי, אני גם מבקש שיבקרו אותי על מנת שאלמד את טעויותיי יחד עם הצוות שלי. כך אנחנו יכולים להתקדם. לא עשיתי שינויים בצוות ההוראה ולא הבאתי מורים טובים ולא פחות טובים. אמרתי 'נעבוד בצוות'. ברגע שאתה מכניס את המוטיבציה הזאת, הכול ירוץ קדימה", אמר סלאלחה לתקשורת לאחר פרסום ההישג, ועוד הוסיף ואמר: "סמח"ט, סמג"ד - כל אלה אני לא אוהב אותם. אני אוהב מג"ד, אני אוהב רמטכ"ל. אנחנו רוצים להיות רמטכ"לים בחינוך."

השימוש בטרמינולוגיה צבאית אינו זר לתושבי הכפר. אזרחי ישראל הדרוזים מתגייסים לצה"ל, ובית ג'ן איבדה כחמישים מבניה במערכות ישראל השונות.

עד כדי כך ההישג של עלי סלאלחה וצוותו נתפש יוצא דופן, שהיו מי שמיהרו לטעון כי העלייה המדהימה בזכאים לבגרות נבעה מאי שמירה על טוהר הבחינות. סלאלחה דחה על הסף את הטענות. "כשנכנסתי לתפקיד מנעתי ההעתקות ורמאויות. בכל שנה יש שניים-שלושה תלמידים שמעתיקים, זהו. אני עובד על דברים ערכיים ומאמין גדול שמי שמרמה אין לו עתיד."

ההישג הגדול של בית ג'ן אינו מעיד על כלל מערכת החינוך הערבית בישראל. אבל ליום אחד הוא הפנה זרקור אל תחום ונושא החינוך בכלל ומערכת החינוך הערבית בישראל בפרט. לשאר תלמידי ישראל הערבים ייקח עוד שנים ארוכות לנצח את המערכת שלא תומכת בהם ומפלה אותם בגלוי, לאור יום.

בבית ג'ן, לעומת זאת, מתכננים כבר כיצד להשיג בשנה הבאה את המקום הראשון בארץ בשיעור הזכאים לבגרות. ורק שאלה אחת מעיבה על שמחת התושבים: האם בניה שהצליחו כל כך בבחינות הבגרות יצליחו גם בשוק העבודה הישראלי? האם בכלל תינתן להם הזדמנות שווה להצליח?

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: palestinian, israeli politics, education, druze

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept