ישראל פולס

אין זו אגדה: השמאל הישראלי מרים את ראשו

p
המחבר
בקצרה
פסק הדין שסיכל את קמפיין ההפחדה האלים של תנועת "אם תרצו" נותן רוח גבית להתחדשות השמאל וארגוני זכויות האדם.

השמאל הישראלי ופעיליו הפכו בשנים האחרונות למטרה להתקפות הימין. תנועות, קרנות וארגוני זכויות אדם נרדפו על ידי גורמים מהימין והנציגים שלהם בממסד ובכנסת, שיזמו הצעות חוק אנטי דמוקרטיות כדי לפגוע בהם. "הקרן החדשה לישראל", אחת הקרנות החזקות והפעילות ביותר בישראל, היא הגוף המרכזי ברשימת הארגונים הנרדפים. הקרן מקדמת יוזמות חברתיות ואזרחיות, פועלת למיגור גזענות ושנאת האחר, ותומכת ומסייעת בחיזוק הפלורליזם ושוויון הזכויות במדינה.

מי שכיוון ראשון את חציו לעבר הקרן החדשה היא תנועת "אם תרצו". התנועה מגדירה עצמה כמי שמעוניינת "להחזיר את הציונות למרכז". היא מדברת על חשיבות ההמנון והדגל, על החזרת "השיח הציוני", ועל מאבק בכל סממן אנטי ציוני לתפישתה. בשם האמירות הללו, שמרביתן נשמעות כניסיון להאדיר את הגאווה הלאומית, יצאה אם תרצו למאבק גס ואלים נגד כל מי שראתה כיריביה.

במאי 2010 פירסמה התנועה דו"ח שעסק ב"הטייה אנטי ציונית" באוניברסיטאות. תשומת לב מיוחדת ניתנה לאוניברסיטת בן גוריון שבנגב, שאף זכתה לדו"ח מיוחד עליה בנובמבר 2011. כחלק מהמאבק באוניברסיטה פנו אנשי התנועה לתורמים באירופה ובארה"ב, ודרשו מהם להפסיק להעביר אליה כספים, בטענה שהיא מעסיקה מרצים אנטי ציוניים שפוגעים בישראל. הפעילות הזאת גרמה למוסד נזק ויצרה מצב בלתי נסבל. אוניברסיטה חשובה, היחידה בדרום הארץ, שמעניקה לתושבי הדרום הזדמנות ללימודים אקדמיים, מצאה את עצמה במלחמה על החופש האקדמי שלה ועל חופש הביטוי של המרצים שלה.

הקרן החדשה הייתה המטרה השנייה שאם תרצו סימנה לעצמה. לטענת התנועה, הקרן מימנה גופים שהעבירו מידע נגד ישראל לוועדת גולדסטון של האו"ם, שחקרה את העימות בין ישראל לפלסטינים ברצועת עזה בדצמבר 2008. בכך, בעצם, הפכה הקרן החדשה לאחראית לביקורת החריפה של הוועדה נגד ישראל ולהשלכותיה. מי שעמדה בראש הקרן, הפרופ' נעמי חזן, סומנה על ידם כאויבת העם. בקמפיין המודעות שניהלה התנועה נגד הקרן החדשה הופיעה תמונתה של חזן כשעל ראשה קרן, לצד הכיתובים "הקרן של נעמי מסוכנת למדינה", ו"הקרן החדשה לישראל בראשות נעמי חזן מימנה את עלילות גולדסטון נגד צה"ל."

הקמפיין היה אישי, אלים, ובוטה. הוא עשה שימוש בעולם דימויים ובמונחים שציירו את אנשי הקרן החדשה בכלל ואת פרופ' חזן בפרט כבוגדים. תנועת אם תרצו הזינה עיתונאים ששיתפו איתה פעולה בשלל פרטים וסיפורים מוטים וחד צדדיים. זה היה קמפיין שפרט על הנימים הכי רגישים של הישראלים, שהרגישו ממילא שהעולם כולו נגדם וחיפשו מטרה קלה להאשים. ואין מטרה קלה יותר מהשמאל הישראלי, שהביקורתיות שלו כלפי הממשלות הישראליות לאורך השנים כבר הדביקה לו בקרב חלק מהעם תדמית של סיוע לאויב ותקיעת סכין בגב האומה.

מי שלא הסכימו לשתוק היו קבוצה של פעילי שמאל ישראלים. בעיצומו של הקמפיין הם פתחו קבוצת פייסבוק ששמה "אם תרצו תנועה פאשיסטית (אז יש)". למעלה מאלף איש הצטרפו לקבוצה בתוך כמה ימים. אנשי אם תרצו, שנוהגים לאיים בתביעות דיבה והשתקה נגד כל מי שכותב או אומר משהו שלא מוצא חן בעיניהם, הגישו תביעת לשון הרע נגד מקימי הקבוצה. הם דרשו מבית המשפט לפסוק להם פיצויים בסכום של 2.6 מיליון שקל.

מטרת התביעה, מלבד לגרום למנהלי הקבוצה להתקפל ולמחוק אותה, היתה להרתיע ולהפחיד את כל מי שיעלה על דעתו להתבטא נגד התנועה. אולם שבוע שעבר [ב-2 בספטמבר], בתום מאבק משפטי שנמשך שלוש וחצי שנים, פסק השופט רפאל יעקובי כי "יש חיזוק לקיום מכנה משותף מסוים בין עמדותיה של התובעת לבין עקרונות מסוימים שביסוד הפאשיזם". בכך, בעצם, דחה את תביעתה של אם תרצו, ואישרר כמה מטענותיהם המקוריות של מנהלי הקבוצה בפייסבוק.

זה היה ניצחון קטן במונחים משפטיים, אבל ניצחון גדול לא רק לחופש הביטוי בישראל אלא לשמאל הישראלי, שמזה כמה שנים מפחד להרים את ראשו. הצעירים האלה, שלא נרתעו ונלחמו על ערכיהם ותפיסת עולמם, מייצגים את חזרתו של השמאל הישראלי לעמוד על רגליו ולזקוף את גבו. אין זה פלא שרועי ילין, אחד מהנתבעים, היה גם אחד מאנשי האסטרטגיה של מפלגת מרצ בבחירות האחרונות. מרצ מיתגה עצמה כתנועת השמאל של ישראל, היא לא התביישה לעשות שימוש גלוי במלה "שמאל", ובסופו של דבר הכפילה את כוחה. האמירה הברורה, העקרונית והישירה שלה ניצחה את העמימות.

"חופש הביטוי לא מעוגן בחוק הישראלי, אנחנו יכולים לומר את מה שאנחנו חושבים ומאמינים רק בזכות פסיקות שונות של בית המשפט העליון", כתב אתמול [9 בספטמבר] ילין בעקבות קביעת בית המשפט. "הכנסת לא מצאה לנכון מעולם לכלול את חופש הביטוי בחוק יסוד, להיפך, היא העבירה ומעבירה חוקים שונים שמגבילים ופוגעים בזכות שבלעדיה אין דמוקרטיה וחברה חופשית. המאבק נגד חופש הביטוי עומד בלב הפעילות של אם תרצו: המאבק נגד החופש האקדמי, נגד אמנים ונגד ארגוני זכויות אדם הוא ניסיון לצמצם את החירות הזאת – אם לא לשלול אותה לחלוטין. חוקים ברוח אם תרצו שפוגעים בחופש הביטוי כבר נחקקו: חוק הנכבה וחוק החרם שהתקבלו בכנסת הקודמת."

הדברים שכתב ילין נכונים ומשמעותיים, אבל עדיין, שוחרי זכויות האדם בישראל קיבלו מבית המשפט חיזוק משמעותי. מותר לבקר את המדינה, מותר לבקר את מי שעושה במדינה ובערכיה שימוש לא ראוי, מותר להיות איש זכויות אדם ואזרח. וגם מסתבר שבישראל, עדיין, מותר ולגיטימי להיות שמאלני ולא להיחשב בוגד.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: supreme court, meretz, left-wing, fascism, activism

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept