ישראל פולס

ישראל והפלסטינים: יריבות לא ספורטיבית

p
המחבר
בקצרה
בציבור הפלסטיני ישראל נתפסה השבוע כמי ששיבשה בכוונה אליפות בינלאומית בכדורגל בשטחי הרשות, במעין הצהרת כוונות שאין פניה באמת לשלום

ג'בריל רג'וב הוא דמות מוכרת מאוד לישראלים. הוא מתראיין חדשות לבקרים בתקשורת הישראלית, לעיתונאים יש גישה כמעט ישירה אליו, הם מכירים אותו והוא מכיר את רובם. הוא היה חבר בחוג "הפרטנרים לשלום" שארגנו אנשי יוזמת ז'נבה, הקוראים לפתרון שתי מדינות לשני עמים; ונחשב גם לחביבם של ארגוני השלום בישראל, הנוטים להזמינו למפגשים וכנסים בנושאי דו קיום ושלום.

לצד זאת, רג'וב ידוע גם כאיש שבטח בישראלים, פעל עימם בשיתוף פעולה במהלך האינתיפאדה השנייה, אך "ידידיו" הישראלים החזירו לו רעה תמורת טובה.

במהלך האינתיפאדה השנייה היה רג'וב היחיד במערכת הביטחון הפלסטינית בגדה שהחזיק חזק את אנשי הביטחון המסכל עליהם היה מופקד, לבל ימעדו וייטלו חלק בפיגועי טרור נגד הישראלים, אך במהלך שנוי במחלוקת הופגזה מפקדתו בביתוניא ונהרסה, ושמו הפך לדוגמה שהפלסטינים אוהבים להציג כמי שבטח בישראלים אך הם תקעו לו סכין בגב.

מאז עברו ימים רבים. בשיחות שקיימתי עימו בעבר הוא טען שלמד את הלקח והסיק מסקנות. אחת מהן הייתה להחזיר את אמון הפלסטינים בו, שהוא פעל ופועל רק ממניעים פלסטינים טהורים, למען האינטרס הפלסטיני, ולא משום שיקול אישי וזר אחר.

למען האמת, אבו ראמי - כך הוא מוכר בקרב הפלסטינים בגדה, הצליח לשקם את שמו ושב להיות דמות חזקה ומשפיעה ברשות הפלסטינית. היום הוא נושא בתפקיד שרבים זקפו גבה כשהתמודד עליו וזכה: יו"ר ההתאחדות הפלסטינית לכדורגל.

רג'וב לקח את התפקיד הזה ברצינות רבה כמו כל תפקיד אחר שעשה בחייו. הוא החל לקדם את הספורט הפלסטיני מאפס. תחילה הקמת תשתית שלא הייתה קיימת כלל, ואם הייתה הרי היא נהרסה במהלך האינתיפאדה, כמו אולמות ספורט ומגרשים, והמשך בתמיכה בקבוצות כדורגל בערים ובכפרים הפלסטינים בכל שטחי הרשות.

ההישג הגדול ביותר של ג'בריל רג'וב כיו"ר ההתאחדות לכדורגל הוא השקעתו בחינוך לספורט, מתוך אמונה שהכדורגל מעניק לצעירים ברשות הפלסטינית אתגר ועיסוק המוציא אותם מהרחוב, מבטלה ומחוסר מעש; מרחיק אותם מידיהם של ארגונים חמושים; ונותן להם מסגרת שבה האתגר הוא להגיע להישגים ספורטיביים תחרותיים, רחוק מאוד מצרות אחרות. במילים אחרות, רג'וב העניק לצעירים הפלסטינים אפשרות להתרחק מטרור ולהתעסק בכדורגל.

אם תרצו, הספורט בשירות השלום.

ואז, חתן השמחה, האיש שהפך את הערים ג'נין וחברון ושכם מבית גידול למחבלים מתאבדים לערים בהן צומחים כדורגלנים, גילה שישראל מביכה אותו שוב ומקלקלת לו את השמחה.

בשבוע שעבר, ערב פתיחת אליפות מערב אסיה לכדורגל לנערים בשטחי הרשות הפלסטינית, נודע לרג'וב שישראל מסרבת להכניס לשטחי הרשות 13 שחקנים, מאמנים ועסקני ספורט מעיראק, ירדן והאמירויות מטעמי ביטחון.

אמנם מדובר היה ב-13 מסורבי כניסה בלבד, ורק חמישה מהם שחקני כדורגל, אבל מבחינת ג'בריל רג'וב ישראל תקעה לו שוב סכין בגב וקלקלה לו את החגיגה הגדולה לה נערך והתכונן במשך חודשים רבים. במקום ששיחת היום תהא על העובדה שמשחקי אליפות מערב אסיה לכדורגל לנערים מתקיימת בשטחי הרשות, דיברו כולם ברשות על מניעת כניסת ספורטאים על ידי ישראל.

במסיבת עיתונאים טעונה תקף רג'וב בחריפות את ישראל, בניסיון אולי להחזיר לעצמו את הכבוד שנרמס, ולא שלט בלשונו: "בפעם הבאה אנחנו מוכנים להביא את אנשי הוועדה המבצעת (שכניסתם נאסרה, ש.א.) במסוק כדי שלא יראו יהודים, לא יראו ציונים, שטנים, בני כלבים". אחר כך נטל על עצמו תפקיד נוסף שבו ישקיע את כל מרצו: לשכנע את פיפ"א, הפדרציה הבינלאומית לכדורגל, להשעות את ישראל מחברותה בארגון. לדברי רג'וב, העובדה שפיפ"א מרשה התנהגות כזאת לישראל היא לגיטימציה לכיבוש.

קשה להאמין שפיפ"א תשעה את ישראל מחברותה בפדרציה. אפשר שתקיים רק בירור שבו ישראל תידרש לתת הבהרות מדוע לא אפשרה לספורטאים להשתתף בתחרות ספורט. אבל אין ספק שהנזק הגדול כבר נעשה. בציבור הפלסטיני ישראל נתפסה השבוע כמי ששיבשה תחרות כדורגל, ודווקא בימים בהם מתקיים משא ומתן בין הישראלים לפלסטינים.

שיבוש התחרות בעיני הפלסטינים, לפחות מבחינה מוראלית, הוא מעין הצהרת כוונות של ישראל שאין פניה באמת לשלום.

ייתכן באמת שההחלטה למנוע כניסתם של חלק מאנשי הספורט ממדינות ערב לשטחי הרשות הפלסטינית התקבלה על פי שיקולים ביטחוניים. עם זאת חייבת להישאל השאלה, האם באמת מישהו מאמין ששחקן כדורגל מעיראק או מירדן או מהאמירויות הגיע לתחרות כדי לבצע פיגוע טרור? או שמא הוא יתגייס לאחד הארגונים החמושים ברשות הפלסטינית?

ישראל כאמור לא תודח מפיפ"א, אבל הפכה השבוע את ג'בריל רג'וב מחבר בחוג הפרטנרים לשלום, ליריב.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: soccer, palestinian, jibril, israel

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept