ישראל פולס

המפתח לא בדמשק

p
המחבר
בקצרה
המערב מסרב להבין את יחסי הכוחות במשבר הסורי, ומאפשר לסעודיה להוליך אותו באף.

למערכת הביטחון של טורקיה לקח כמה שעות בלבד כדי לקבוע שעקבות מתכנני פיגוע התופת הכפול בריהאנייה מובילים לדמשק. העיירה הטורקית הקטנה, ליד הגבול הסורי, לא תתאושש במהרה מן האסון שניחת עליה בשבת. שתי מכוניות תופת התפוצצו בטבורה, וגרמו למותם של 43 בני אדם. הפיגוע אינו מפתיע. מפתיעה העובדה שהתעכב זמן רב כל-כך. הייתה זו פעולת תגמול סורית על שנתיים ארוכות של שותפות טורקית בקואליציה צבאית שקמה על אסד לכלותו.

אין בסיפור הזה טובים ורעים. כל הצדדים חסרי רחמים. השאלה היא, האם מקבלי ההחלטות במערב מודעים עד תומה למפת האינטרסים ויחסי הכוחות במשבר הסורי. כאשר שומעים אישים בבית הלבן קוראים לאסד ללכת הביתה, או מחליטים להעניק למורדים אמצעי לחימה כלשהם - אף אם בלתי קטלניים – מתעוררת השאלה, מדוע דוחף המערב לערעור היציבות בסוריה. למה הוא רואה באסד את הבעיה וגם את המפתח לפיתרון, ומתעלם מחלקם המרכזי של שחקנים אחרים במשוואה. ומה מבטיח המערב לאזרחיה המסכנים של סוריה אחרי פרישת אסד? הרי זו איננה שאלה פרסונלית, אלא שאלה של חיים ומוות. מאבק על עתידה של מדינה קרועה.

אין זה מרד. באומרנו "מרד" אנחנו מניחים שיש כאן צדיקים ורשעים. מלחמה אזורית. זה הביטוי ההולם ביותר לתיאור האירועים שם. מלחמה שבה פתחו סעודיה, קטר וטורקיה, נגד דמשק. שתי הראשונות מחמשות את המורדים ומממנות אותם. טורקיה מעניקה להם בסיסי אימונים ופיקוד בשטחה, וגם מהווה שער יציאה עבור לוחמים בדרכם לסוריה. חלק הארי במיליציות שפועלות נגד אסד הן צבא שכירי-חרב, שמשולם מכספי ההון הסעודי-קטארי. רובם מוסלמים בני לאומים שונים, שהתפתו לא רק להיאבק במשטר הכופר, אלא גם ליהנות משכר נדיב. אל-קאעידה, או פלגים אחרים המזוהים עמה, אינם מיופי כוחו של האל. אלו הם גדודי פרוקסי חמושים היטב, שמופעלים באופן סדור בידי בעלי הון וארגוני מודיעין ערביים.

תחנות הטלוויזיה אל-ג'זירה ואל-ערבייה מעניקות ליווי תקשורתי למאמצי הלוחמים בשטח. הן מציגות את המשטר בדמשק כנבל העיקרי, ומבליטות ללא הרף את הישגי המורדים. שתי התחנות האלה מצויות בשליטה ישירה או עקיפה של ארמון האמיר בקטאר ומשפחת המלוכה בסעודיה. הן נחשבות לתחנות מובילות ופופולאריות בקנה מידה בינלאומי, מה שמאפשר להן לבנות מדי יום את עולם המושגים של עשרות מיליוני צופים.

את המוטיבציה של סעודיה, קטאר וידידיה לא קשה להסביר. העולם הסוני העשיר זיהה במערכה נגד אסד הזדמנות פז להעניק למחנה השיעי-עלווי מכה אנושה. אם תוכרע דמשק, תיוותר איראן ללא בעלת בריתה הגדולה בעולם הערבי. תהיה זו מהלומה לשלטון הדיינים בטהרן, ותחנה ראשונה במסעה של ההנהגה הסונית להחזיר את השיעים למקומם הטבעי כשואבי מים וחוטבי עצים, כפי שהיו בטרם נולדה הרפובליקה האסלאמית של איראן.

מה שאנו רואים לנגד עינינו איננו רק מאבקו לחיים של משטר ערבי, אלא שיאו של העימות בין איראן לסעודיה. אבל תהיה זו טעות לראות בו תחרות בין שתי מדינות בלבד, או בין הסונים לשיעים. זהו קרב בין ציוויליזציות. בין ערבים לפרסים, בין הגמוניות דתיות, בין שתי מעצמות נפט. קרב ענקים דרמטי בעל שורשים היסטוריים ותרבותיים - על השפעה, על כסף גדול, על היומרה לשמש מרכז למיליארד וחצי מוסלמים. מאבק שכבר ראינו את סימניו בעימותים קודמים - בעיראק, בלבנון, בבחריין ובתימן. תנועת חיזבאללה למשל, שנרתמה להקריב מדם בניה ושולחת גדודים מאומנים להגן על אסד, אינה פועלת רק בשם הברית עם ידידיה בדמשק. נסראללה משגר את טובי בניו להילחם את מלחמת ההישרדות של תנועתו ועדתו מול איום קיומי.

הניסיון מלמד, כי להתנגשויות כאלה דינמיקה פנימית, שגם השחקנים הראשיים בה אינם יודעים לחזותה. לכן מוזרה נטייתן של מדינות במערב לקחת צד במשבר הסורי, או לאפשר למעורבים בו להוליך אותן באף. לעתים, תשמעו מנהיגים מערביים מאיימים בנקיטת אמצעים צבאיים נגד דמשק, עוד לפני שהם בחנו ברצינות אפשרות לכפות הסדר שלום.

המודל הקרוב ביותר למתרחש בסוריה הוא עיראק שאחרי סדאם, ומעט פחות מכך – לוב שאחרי קדאפי. בשני המקרים האלה התערבו צבאות מערביים כדי להפיל שליט ערבי, והותירו מאחוריהם כאוס. את האחריות לריסוק החברה שהותירו מאחור איש מהם לא קיבל על עצמו אחר כך. תמוה כיצד מדינות ליברליות, מבוססות וחופשיות, נסחפות כה בקלות אחר הזרם, ומעודדות חיסולם של משטרים בדרכי אלימות, כאשר ברור שאת המחיר הכבד משלמת האוכלוסייה האזרחית. במלחמת החורמה שלה נגד דמשק מנצלת ריאד היטב את הנאיביות של רוב מדינות העולם, ואת הקושי שלהן לפענח את מפת יחסי הכוחות והאינטרסים במשבר הסורי.

צדק שליח האו"ם לסוריה, אל-אחד'ר אל-אברהימי. צודק גם חסן נסראללה. שניהם, ועוד רבים אחרים, קוראים להסדר דיפלומטי בסוריה. הסדר כזה נחוץ לא למען רווחתו האישית של אסד, אלא לשם הצלת העם הסורי ושכניו. ביכולתו לשכך את המתח הנפיץ בין טורקיה לכורדים. לייצב את לבנון. לחסוך לישראל בעיה חריפה ברמת הגולן. למנוע מירדן ומעיראק גלי פליטים, וסכנה שהמערכה תגלוש לתחומן. אבל יותר מכל, הסדר דיפלומטי טוב לעם הסורי עצמו. בכוחו לגאול אותו מן האסון הלאומי שנחת עליו, והפך אותו לקורבן הגדול ביותר של הטרגדיה הזו.

הפיתרון אינו מצוי רק בידי דמשק וטהרן, אלא בעיקר אצל סעודיה וקטאר. אבל ספק אם מישהו, אפילו ארצות הברית, יכול לכפות את רצונו על יצרנית הנפט מספר אחת בעולם, שאוחזת בגרונה את הכלכלה העולמית. סעודיה וקטאר רואות סיכוי לנצח בקרב המר שלקחו על עצמן, והן אף לא משלמות לעת עתה מחיר כבד מדי על החלטתן לפתוח בו. כל עוד זה המצב, אין להן עניין בהשבת היציבות לסוריה. 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: uprising, regional war, rebellion, us, turkey, tehran, syrian crisis, syria, sunnis, shiites, sectarianism, saudi arabia, saudi, qatar, iran, hezbollah, damascus

ג'קי חוגי הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה''ל. הוא בעל טור בעיתון גלובס, ושימש בעבר ככתב לענייני ערבים של מעריב. חוגי חיבר את הספר ''אלף לילה.קום'' (2011) – בנושא התמורות החברתיות, התרבותיות והפוליטיות בחברה הערבית המודרנית.  בשנת 2007 זכה בפרס media award of the London Next Century Foundation על פעלו, ובשנת 2008 זכה בפרס בני-ברית על סיקורו את הקהילות היהודיות בעולם הערבי. הוא מתגורר בתל אביב ובעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון ואפריקה מאוניברסיטת תל אביב.

אל תחמיצו
אף סיפור
הירשםו לניוזלטר שלנו
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept