בעוד מספר שבועות תחגוג ש”ס 30 שנה להקמתה. טוב, תחגוג זו מילה מעט מוגזמת - הרי לאף אחד בה אין בימים האלה כוח למסיבות. למעשה, יהיה נכון יותר לאמר שהתנועה החרדית-ספרדית שהוקמה, כמעט במקרה, ערב הבחירות המוניציפליות ב-1983, נמצאת בימים אלה באחת מנקודות השפל העמוקות ביותר שידעה מאז הקמתה.
אילו היה מדובר רק בהשלכת חבריה לספסלי האופוזיציה ובפרידה הכואבת שנכפתה עליהם מעטיני השלטון, ניחא. העניין הוא שש”ס נקלעה למדבר האופוזיציוני בעודה נתונה במשבר הנהגה חריף: כבר חצי שנה מתנהלת המפלגה ללא יושב ראש. הרעיון להפקיד בידי שלושה פוליטיקאים את הנהגת התנועה התרסק לחלוטין. מסתבר שש”ס היא לא האימפריה הרומית, ומה שאולי הצליח – וגם זה רק לעשר שנים - ל"קבוצת השלושה" בשנת 59' לפני הספירה (הטריאומווירט - יוליוס קיסר מגנוס גניוס פומפיוס ומרקוס קרסוס), לא עובד כשמדובר באריה דרעי, אלי ישי ואריאל אטיאס. צרפו לכל אלה את הנתון הביולוגי הפשוט: הרב עובדיה יוסף, המנהיג הרוחני הבלתי מעורער, הוא יהודי בן 93 והתמונה ברורה - ש”ס בצרות.
