כחול לבן צריכה להניף דגל שחור מעל עסקת הסיפוח
כרמטכ"ל נחשף בני גנץ להערכות מודיעין, ולכן הוא יודע כי השאיפה שעסקת המאה תשמש בסיס להסכם מול הפלסטינים היא עורבא פרח. תפקידם של כחול לבן ושותפיה הפוטנציאליים יהיה לשמש מחסום לתוכנית הסיפוח של טראמפ ונתניהו.
שתי מילות מפתח הזדקרו מההצהרות הפומביות של ראש ממשלת המעבר בנימין נתניהו, ערב צאתו לוושינגטון: "היסטוריה" ו"הזדמנות". "נעשה היסטוריה; פעם אחת בהיסטוריה יש הזדמנות כזאת; יש לנו את ההזדמנות הגדולה ביותר שהייתה לנו אי פעם; אנחנו עומדים לפני רגע היסטורי בתולדות מדינתנו; אני יוצא לוושינגטון בתחושה של שליחות גדולה, של אחריות גדולה ושל הזדמנות גדולה; אני מלא תקווה שנוכל לעשות היסטוריה". יו"ר כחול לבן, בני גנץ, היה מאופק יותר והסתפק פעם אחת במילה "היסטורי". המתווה האמריקאי, אמר גנץ, "הוא אבן דרך משמעותית המגדירה את הדרך שבה יכולים הצדדים בסכסוך במזרח התיכון לצעוד להסכם היסטורי".
נתניהו לא הגזים. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל נעשה שימוש בוטה ושקוף כל כך לגייס מנהיג זר למערכת הבחירות של מפלגת השלטון. ואכן, התעלול הפוליטי, המכונה "עסקת המאה", נועד לשמש הזדמנות יחידה במינה לסלק את כתב האישום הפלילי נגד נתניהו מהכותרות הראשיות. עם זאת, גנץ הצליח לחמוק מהפח הפוליטי שטמנו לו נתניהו ושותפיו בבית הלבן. הדיבורים של נתניהו על "שליחות גדולה", "אחריות גדולה" ו"החמצה גדולה", לא הרתיעו אותו מלהמשיך בקרב נגד בקשת החסינות המושחתת של נתניהו.
במקביל, ממלכודת הדבש המדינית קשה יותר לגנץ להשתחרר באותה קלות. מי שהכריז זה עתה שבקעת הירדן צריכה להיות חלק ממדינת ישראל, אינו יכול לצאת ידי חובה בלי לשחרר מילה טובה על הצעה אמריקאית הכוללת את סיפוח בקעת הירדן. "אבן דרך" היא הגדרה חמקמקה, שמותירה מרחב תמרון דיפלומטי נדיב. אך ההגדרה ההולמת את מה שמכונה "מתווה" היא אבן נגף. מי שכרמטכ"ל נחשף להערכות מודיעין, יודע מן הסתם כי השאיפה שהביע להפוך את מתווה הסיפוח וההכרה בישראל כמדינת העם היהודי לבסיס להסכם מול הפלסטינים היא עורבא פרח. יש להניח שהוא מבין שיוזמה, הכוללת את סילוק ידיהם של הערבים מהאגן הקדוש בירושלים, אינה עולה בקנה אחד עם רצונו להעמיק את השותפות האסטרטגית עם ירדן, מצרים ומדינות נוספות באזור. גם לא עם מדינות מפתח מחוץ לאזור.
סיפוח בקעת הירדן לא רק גוזל מהפלסטינים את פיסת הקרקע שנועדה לקליטת פליטים, בהם מאות אלפים שעקרו מהאזור בשנת 1967. סיפוח מהווה הפרה של החלטת האו"ם 237 מ-14 ביוני 1967, הקוראת פה אחד לישראל להקל על החזרה של תושבים שנמלטו מהגדה. מדובר ברבע מיליון בני אדם, רבים מהם פליטי 1948, שהושלכו למחנות פליטים במדינות ערב השכנות, רובם בירדן. הסיפוח סותר גם את הסכם קמפ דיוויד בין ישראל למצרים משנת 1978, שמחייב למצוא פתרון לבעיית עקורי 1967. על המסמך הזה חתום כידוע מנהיג הליכוד, מנחם בגין.
