גם תומכיו, מעריציו ומהלליו של בנימין נתניהו בימין מבינים שהוא אחוז אמוק להרשים אותם. בזמן שעתידו הפוליטי והמשפטי לוט בערפל, הוא עושה הכל כדי לתת להם את הרושם שהוא מלך העולם, מקפץ בין הבית הלבן לקרמלין כבן בית מקובל ואין בלתו.
זה התחיל לפני כשבוע ב"פסטיבל השואה" בירושלים [23 בינואר], עבר להצגת "דיל המאה" בבית הלבן תוך הבטחה פזיזה לסיפוח מיידי של השטחים, והסתיים (בינתיים) בקפיצה מביכה במיוחד של ראש ממשלת ישראל למוסקבה. התירוץ הרשמי היה לעדכן את פוטין בהסכם השלום האמריקאי, אך כל מאווייו של נתניהו הסתכמו בהבאתה של הישראלית הצעירה נעמה יששכר ארצה, במטוסו, עם שחרורה מהכלא הרוסי. יששכר הורשעה בעבירת סמים קלה ונגזר עליה עונש מאסר לא מידתי של שבע וחצי שנים. ובכל זאת, בין חוסר הצדק הזועק בעניינה לבין הפיכתה לגיבורה ישראלית, כזו שראש ממשלה משחרר מהכלא ומביאה במטוסו הביתה כאילו נשלחה להגן על עמה ומולדתה, המרחק הוא עצום.
