בתגובה להחלטת בית המשפט העליון לקיים דיון ביום שלישי [31 בדצמבר] בשאלה האם ניתן להטיל על נאשם בפלילים להרכיב ממשלה, אמר הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, בנימין נתניהו, כי "בדמוקרטיה מי שמחליט מי ינהיג את העם – זה העם, לא אף אחד אחר". אם כך, הבה נבדוק מה דעתו של אחד מהעם, ולא סתם אחד מהעם אלא מנהיג בולט בדורו. האם מי שהנהיג את ישראל בעשור האחרון, פלוס שלוש שנים בשנות התשעים, סבור שראש ממשלה המואשם בפלילים ראוי להנהיג את העם?

זה המקום להידרש שוב לדבריו הנחרצים של ח"כ נתניהו כיו"ר האופוזיציה על נבחר העם ראש הממשלה אהוד אולמרט, עת הוא נחשד בפלילים (ודוק, באותה עת נחשד, לא נאשם אחרי שימוע): "לאדם השקוע עד צוואר בחקירות אין מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל, כי קיים חשש, אמיתי ולא בלתי מבוסס, שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על בסיס האינטרס הלאומי" [13 בדצמבר 2008]. אכן, גם אולמרט כנתניהו לא השתוקק לוותר על כסאו, אך שותפיו הפוליטיים ובראשם אהוד ברק הראו לו את דלת היציאה מלשכת ראש הממשלה.

לעומת זאת, שותפיו של נתניהו מקרב סיעות הקואליציה החרדיות מעניקים לו רשת ביטחון פוליטית צפופה. הם אינם עושים זאת מאהבת נתניהו אלא "על בסיס אינטרס אישי של הישרדות פוליטית", כפי שיו"ר האופוזיציה נתניהו ניסח זאת בשעתו. גם הם, יו"ר ש"ס אריה דרעי ומנהיג יהדות התורה יעקב ליצמן, שקועים עד צוואר בביצות פליליות. גם להם יש עניין בערעור מעמדה של מערכת החקירה, התביעה והמשפט. כמו "העם" של נתניהו, גם ציבור הבוחרים שלהם הצביע בבחירות לכנסת ה-21 וה-22 בעד המפלגות שהם עומדים בראשן. לפי הסקרים האחרונים, המלצת פרקליט המדינה היוצא שי ניצן ליועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום נגד דרעי באשמת מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון, עבירות מיסים ושיבוש הליכי משפט לא תשפיע על מצבה של ש"ס בבחירות לכנסת ה-23.

אותו דין אלקטורלי היה וצפוי להיות להמלצת המשטרה להעמיד לדין את ליצמן בגין שוחד, הדחה בעדות, מרמה והפרת אמונים. בין השאר הוא חשוד בהפעלת לחץ על שני פסיכיאטרים בניסיון למנוע את הסגרתה של מלכה לייפר, המבוקשת באוסטרליה באשמת עבירות מין בקטינות. לפי הסקרים, הנזק שהפרשה מסבה ליחסים של ישראל עם אוסטרליה ולקהילה היהודית ביבשת לא יבוא לידי ביטוי במספר המנדטים שיהדות התורה תקבל בבחירות הקרובות.