האם ממשלת מיעוט היא באמת אופציה על הפרק?

בהמשך לשיחה הטלפונית בין יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה לבין יו"ר כחול ח"כ בני גנץ, לאחר שקיבל את המנדט להרכבת ממשלה מהנשיא ראובן ריבלין [23 באוקטובר], נפגשו השניים ביום חמישי [31 באוקטובר] כדי לדון באפשרויות לשיתוף פעולה בין שתי הסיעות.

אמנם עמדת כחול לבן הרשמית היא עדיפות להקמת ממשלת אחדות ליברלית עם הליכוד כפי שהבהיר גנץ עם קבלת המנדט וכפי שהסביר ח"כ עופר שלח, חבר בצוות המו"מ של כחול לבן, במאמר קודם כאן באל-מוניטור; אולם, חשוב לזכור כי מדובר בפגישה ראשונה מסוגה מאז שנת 2006, אז הוטל על ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט להרכיב ממשלה. מחליפתו בראשות קדימה ציפי לבני נמנעה לעשות זאת, כשקיבלה את המנדט להרכבת ממשלה לאחר התפטרות אולמרט [2008], והעדיפה להחזירו לנשיא. "הזמנתי את המפלגות הערביות לשיחה לאחר שקיבלתי את המנדט להרכיב ממשלה", סיפר אולמרט השבוע בשיחה עם אל-מוניטור. "היה ברור שאין סיכוי לצרף אותן לקואליציה, אבל היה חשוב לי שתהיה לפחות נראות שהערבים אינם מחוץ למשחק".

עצם קיום הפגישה מעיד על כברת הדרך הארוכה שעבר גנץ כמועמד לראשות הממשלה. בתחילת דרכו הפוליטית, לפני כשנה בסך הכל, הוא התנער מהציבור הערבי ולא שיבץ ברשימה שבראשה הוא עומד אף מועמד ערבי מוסלמי או נוצרי. מה שכן, הוא שיבץ ברשימה מועמדת ערביה דרוזית (ח"כ ע'דיר כמאל מריח), אולי כי רוב הציבור היהודי נוטה לחשוב שהדרוזים אינם ערבים. בראיון הראשון שלו כיו"ר כחול לבן לשלוש מהדורות חדשות [מארס 2019] גנץ אף אמר שלא יקיים שיח פוליטי עם המפלגות הערביות. הוא גם הקפיד בלא מעט מקרים שלא לקרוא לאזרחים הערבים בשמם והעדיף לכנותם "לא יהודים". והנה הגענו לרגע שהוא מקיים פגישה עם יו"ר הרשימה המשותפת כשעל הפרק מו"מ קואליציוני.