האם אפשר למנוע את מלחמת לבנון השלישית?

מה היה קורה אילו הטילים ששוגרו ביום ראשון [1 בספטמבר] מלבנון היו פוגעים באמבולנס הצבאי, ולמחרת רשתות הטלוויזיה היו פותחות את מהדורות החדשות בדיווחים מחמש הלוויות צבאיות? ככל שמתקרבים לבחירות הגורליות לעתידו של ראש הממשלה, האפשרות של הבלגה והכלת הריגתם של יהודים בידי ערבים הולכת ומתרחקת. הניסיון מלמד שהתרחיש הסביר במקרים מעין אלה הוא הסלמה והיגררות למהלכים פזיזים שאין להם שום קשר לשיקולים אסטרטגיים. 

השתלשלות אירועים דומה – חטיפתם של שני חיילים ישראלים והריגתם של שלושה על ידי חיזבאללה – הובילה למלחמת לבנון השנייה [יולי 2006] שבה קיפחו את חייהם 163 ישראלים (מהם 44 אזרחים). 2,628 (מהם 2,000 אזרחים) נפצעו. כך, רצח של שלושה נערים בדרום הגדה המערבית הוביל ביולי 2014 למבצע צבאי שבמהלכו הוחזרו לכלא 50 אנשי חמאס ששוחררו בעסקת שליט. משם הידרדרה ישראל למבצע "צוק איתן" שבו נהרגו 68 חיילים ושבעה אזרחים, וכ-2,200 נפצעו. תושבי עוטף עזה נותרו חשופים לירי רקטות גם בתום המבצע, והשקט היחסי מעבר לגבול נשמר בזכות מזוודות כסף שישראל מתירה לקטאר להעביר לחמאס. צריך לקוות שרקטה תועה לא תנחת על בית ספר שוקק ילדים ותפר את השקט הרעוע.

במקום לנסות לפתור את הסכסוכים בגזרות השונות, ישראל מעדיפה להמשיך לנהל אותם. אך גם המנהל המוצלח והמנוסה ביותר אינו חסין מטעויות בשיקול דעת, ממחדל מבצעי או סתם מחוסר מזל. אפילו מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה הודה בשעתו, כי אילו ידע שחטיפת החיילים תגרור את לבנון למלחמה מרובת נפגעים ועתירת נזקים, הוא היה נמנע מהפעולה. מלחמת לבנון השנייה נחשבת גם בישראל למהלך חפוז שנבע מעלבון ומהנטייה לרצות את דעת הקהל.   

לצורך ניהול הסכסוכים ישראל מסתמכת על כושר ההרתעה הצבאי שלה. ואמנם, הכוח הצבאי והטכנולוגי שעומד לרשותה גדול שבעתיים מכוחו של כל שכן ושל כל השכנים ביחד. אך האירועים האחרונים בצפון ממחישים עד כמה ההרתעה היא הדדית ולא חד-צדדית לטובת ישראל. לבנון מורתעת מאחר שהיא מכירה ביתרון הצבאי של ישראל. מנגד, ישראל מורתעת משום שהיא מודעת היטב לחשיפת האתרים האסטרטגיים והיישובים שבעורף לטילי האויב.