המנטרה הקבועה והמשותפת של מפלגות השמאל-מרכז בבחירות 2019 – הן במועד א' באפריל והן במועד ב' ב-17 בספטמבר – היא "רק לא ביבי". לאמור הפסילה היא אישית, כשהנימוק העיקרי הוא כמובן כתבי החשדות העומדים כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו והפוטנציאל הממשי שלהם להפוך לכתבי אישום. ויש עוד נימוק, מוסתר, והוא רצונן של המפלגות האלה להיפטר ממי שמכהן כראש ממשלה מטעם הימין כבר יותר מעשר שנים רצופות, אחרי שהנהיג את הליכוד לניצחונות על מחנה השמאל-מרכז בשלוש מערכות בחירות.
לפחות שתיים מהן, כחול לבן והעבודה-גשר, פוסלות רק את נתניהו ולא את הליכוד; שתיהן מוכנות לשבת יחד עם הליכוד, נטול נתניהו, בקואליציה. אבל בליכוד אף אחד לא מרים את הכפפה ולא פועל נגד נתניהו. לפי הלך הרוח הנוכחי בקרב בכירי המפלגה, הם לא יעשו כן גם אחרי הבחירות אם נתניהו שוב ייכשל בהקמת ממשלה. גם במחיר של אובדן השלטון במקרה שכחול לבן תצליח להקים קואליציה.