דילוג לתוכן העיקרי

כן לברית הגנה עם ארה"ב

אם ישראל וארה"ב אכן שוקלות לכונן ברית הגנה ביניהן, יש לברך על כך גם אם מדובר בניסיון של טראמפ להציל את נתניהו מכישלון בבחירות. כבר היום ישראל מגבילה את עצמה כאילו ברית כזו קיימת, מבלי לקבל את היתרון הדרמטי של הברית הזו בתחום ההרתעה.
U.S. President Donald Trump and Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu shake hands as Netanyahu departs the White House from the West Wing in Washington, U.S. March 25, 2019. REUTERS/Leah Millis - RC12B9AA4CE0

בשבוע שעבר [10 ביולי] פרסם בן כספית במעריב כי הנשיא דונלד טראמפ שוקל לחתום על ברית הגנה בין ישראל לארה"ב. זה איננו נושא חדש. הוא עולה על סדר היום מדי שנים אחדות ומעולם לא הפך למציאות. בשני הצדדים יש המצדדים בו, ואילו ההתנגדות לרעיון אינה קיצונית באף אחד מהם.

בשנות ה-80' וה-90' ניסיתי לקדם את הרעיון, אך התשובות שקיבלתי בוושינגטון הפנו אותי למזכרי הביטחון בין שתי המדינות, בטענה שאין צורך ביותר מכך; ואילו בירושלים היה חשש (משמאל ומימין) כי מדובר במחויבות ישראלית שתגביל את עצמאותה ותכבול את ידיה מבלי שיהיה בכך צורך חיוני.

כאשר כתבתי באל-מוניטור [יוני 2018] על כך שידידותו של הנשיא טראמפ לישראל באה לידי ביטוי במחוות חלולות שאינן מחייבות את ארה"ב מלבד עצם הכרזתן (דוגמאות לכך הן ההכרה בסיפוח ישראלי של רמת הגולן, התלויה בשאלת השלום העתידי בין סוריה וישראל ולא בהודעה אמריקאית, או "הסדנה" בבחריין שבה לא התחייב הממשל האמריקאי לדולר אחד משלו, אבל טרח להציג 179 מיזמים מרשימים לטובת הפלסטינים וכמה ממדינות ערב), הוספתי כי מעשה משמעותי שלא יבוטל על ידי נשיאים עתידיים של ארה"ב, ואשר מימושו תלוי אך ורק בארה"ב, הוא חתימה של המעצמה היחידה בעולם על ברית הגנה עם ישראל.

עד לכתיבת השורות הללו לא הוכחשה ידיעתו של כספית. אם אכן שוקלים הצדדים מהלך דרמטי שכזה – גם אם הוא חלק מהמאמצים הגלויים של טראמפ להציל את נתניהו מכישלון בבחירות ב-17 בספטמבר – אני מציע לברך על כך ולעודד זאת. כהונתו של טראמפ ודרך ניהולו את אמריקה, התבטאויותיו הילדותיות ואופיו האקסצנטרי מעוררים בי תחושות מאוד לא נוחות כלפי מי שמתיימר לעמוד בראש העולם החופשי, אבל אני חייב להודות כי אם בנטייה המופגנת שלו לחתוך קשרים גורדיים באבחות חרב הוא יהיה מוכן למהלך כזה, אצדיע לו.

בתחילה הייתה זו ישראל של בן גוריון שהציעה לארה"ב, בשנות ה-50', להצטרף לרשימת המדינות שחתמו איתה (עם ארה''ב) על ברית הגנה. ישראל רצתה להצטרף לברית נאט"ו, אבל ארה"ב לא התלהבה מחיבוקו של העכבר, בעיקר משום שחששה מתגובת מדינות ערב בשנים שבהן תפקידו של הנפט, מבחינתה, היה מרכזי כל כך. מאוחר יותר היה זה הממסד הביטחוני בישראל שהסתייג מהיוזמות לברית הגנה, בעיקר משום שברית כזו אמורה להגביל את עצמאותה הביטחונית של ישראל ולחייבה, בין השאר, בצורך לתאם מראש עם ארה"ב פעולות מלחמתיות.

לאחר עשרות שנים של שותפות אמריקאית-ישראלית, הצטבר ניסיון המאפשר לנו לנתח את המצב מתוך ידיעה ולא רק מתוך השערות. התיאום האסטרטגי ובמידה רבה גם הטקטי בין ישראל לארה"ב הוא הדוק ביותר, בלי קשר לשאלה מי עומד בראשן של שתי המדינות. ישראל לא פעלה כשחקן חופשי בזירה הבינלאומית – לא רק כאשר היא נסוגה ב-1957 מכל חצי האי סיני בעקבות ניצחונה במבצע סיני; אלא גם כאשר היא נמנעה מלהיות הגורם התוקף במלחמת יום הכיפורים ב-1973 או נמנעה מלתקוף את עיראק ב-1991 לאחר שזו ירתה טילים למרכז הארץ והמדינה הושבתה למשך שישה שבועות. ישראל איננה פועלת כשחקן חופשי כאשר היא מיידעת את ארה"ב ערב פעולות צבאיות מסוימות, ומבטלת עסקאות נשק רווחיות מאוד אם וושינגטון דורשת זאת מאיתנו. אנחנו זקוקים לגיבוי אמריקאי גם אם אין בינינו ברית פורמלית ומגבילים את עצמנו כאילו ברית כזו קיימת, מבלי לקבל את היתרון הדרמטי של הברית הזו בתחום ההרתעה.

מצד ארה"ב אין מדובר במחויבות להגנה על מדינה קטנה וחלשה, שקיומה תלוי בברית הזו ואשר היחסים בינה לבין אמריקה מאופיינים בחד צדדיות מובהקת. ישראל היא מעוז מערבי ודמוקרטי במזרח התיכון עם רמה נדירה של חדשנות טכנולוגית העומדת לרשותה של ארה"ב. מדינה אשר יכולה להעלות בדרגה את האינטימיות הטכנולוגית עם ארה"ב במסגרת ברית הגנה. ההתנגדות הפוטנציאלית של ארצות ערב אינה דומה לזו שנרשמה לפני עשרות שנים. לא רק משום שנשק הנפט כבר איננו איום כבד על ארה"ב אלא משום שהקואליציה האנטי-איראנית יצרה מצב חדש במזרח התיכון, וניתן להבטיח למדינות הפרו-מערביות כי כאשר יהיה שלום אזורי תישקל גם מועמדותן לברית כזו.

ברית ההגנה אינה חוזה הגנה או מזכר הגנה אלא מחויבות אמריקאית פורמלית, שלא תוכל להשתנות עם שינויים בנטיות לבם של נשיאים מתחלפים. נכון שהפרשנות לאירוע המצדיק הגנה אמריקאית יהיה תמיד נתון בידי מקבלי ההחלטות האמריקאים באותה עת, אבל ברור שקשה יותר יהיה להתעלם מאיום ביטחוני על ישראל כאשר ברית כזו תתקיים בין שתי המדינות. ברור גם כי מדובר בכלי הרתעה שישראל חשה בו צורך מאז היווסדה, גם אם אין זה תחליף לקיומו של צבא חזק ומודרני בישראל.

מבחינה אמריקאית מדובר במהלך לא פשוט אשר עלול לסבך את ארה"ב בחזרה צבאית לאזורנו. זהו צעד בלתי פופולרי שנשיאי ארה"ב נזהרו ממנו. כאן מדובר בסוג של מחויבות אוטומטית, הדורשת הסבר מורכב מאוד למצב שבו לא ירצה ממשל עתידי להיחלץ לעזרתה של ישראל בעת צרה. מבחינת ישראל מדובר בכמה נושאים אסטרטגיים חשובים ביותר אשר היא תצטרך להבטיחם גם במסגרת של ברית עם ארה"ב, וזה לא יהיה קל. אבל לשני הצדדים יש עניין אמיתי לעשות את המאמץ הנוסף ולהגיע לרגע החתימה. נכונותו של טראמפ לעשיית מחוות פרו ישראליות היא הזדמנות שחבל מאוד יהיה להחמיצה אם היא תמומש בדמותה של ברית הגנה עם ישראל.

More from Yossi Beilin

Recommended Articles