שאלת השאלות היא האם תחזור ההיסטוריה על עצמה ושנת 2019 תשחזר את קיץ 2012, בו התקיים מאבק איתנים בצמרת המדינית-ביטחונית של ישראל סביב השאלה "לתקוף או לא לתקוף" את פרויקט הגרעין האיראני. "האופציה הצבאית הישראלית חיה, קיימת, בועטת ואפילו שדרגה את עצמה בשנים שחלפו מאז", אמר לאל-מוניטור גורם מדיני ישראלי בכיר ביותר, "השאלה היא מה נעשה איתה אם וכאשר נגיע לשעת השי"ן. אלה לא אותם תנאים שהיו כאן בקיץ ההוא ב-2012, ערב הבחירות לנשיאות בארה"ב, כשלנשיא המתמודד על בחירה מחדש קראו ברק חוסיין אובמה. הפעם, שמו של הנשיא הוא דונלד טראמפ. זה אומר שכללי המשחק השתנו. הלוואי שהיינו יודעים מהם בדיוק הכללים החדשים".

כזכור, חתר ראש הממשלה בנימין נתניהו להנחית מכה צבאית על פרויקט הגרעין האיראני לקראת כניסתה של המדינה למה שכינה אז שר הביטחון אהוד ברק "מרחב החסינות". המועד האחרון שנבחר היה קיץ 2012, ערב מאמץ ההיבחרות מחדש של הנשיא אובמה. מכיוון שבצמרת מערכת הביטחון המשיכו כל הקודקודים לטעון כי אין לישראל סיכוי להשיג הישגים משמעותיים ללא השתתפות או הצטרפות אמריקאית למתקפה הצבאית, נסב הדיון באותם ימים בסיכוי "לגרור" את האמריקאים לתקיפה, אפילו בשלב מתקדם שלה. ברק, שחזר מסבב פגישות בוושינגטון, העריך כי אם ישראל אכן תתקוף, האיראנים יגיבו ותתפתח "מערכה מתגלגלת", כשהאמריקאים לא יוכלו לשבת מהצד ויצטרפו למלחמה, לפחות בהיבט האווירי. לעומתו, ראש המוסד מאיר דגן, שחזר אף הוא מסבב דיונים בוושינגטון, טען שברק מטעה את הקבינט ואף הציג ראיות לכך בדמות תמליל שיחותיו של שר הביטחון עם הגורמים הרלוונטיים בארה"ב. כך או אחרת, ברק התהפך, שינה את עמדתו והפסיק לצדד באופציית התקיפה, מה שהשאיר את נתניהו לבד במערכה. ראש הממשלה השתפן וירד מהאופציה הצבאית. לעת עתה.

עכשיו, כל הטוב הזה חוזר אלינו בתצורה חדשה: איראן מפרקת את הסכם הגרעין בשלבים, בקצב אותו העריך מראש המודיעין הישראלי: תחילה העשרת אורניום לרמה של 3.67%, חציית קו מלאי 300 הק"ג ובשלב הבא, כנראה בעוד חודשיים, הגברת ההעשרה לרמת 20%, מה שמציב את מדינת האייתוללות ב"עמדת זינוק" לפצצת גרעין.