דילוג לתוכן העיקרי

אתגר הקורקינטים השיתופיים של תל אביב

הקורקינטים השיתופיים הפכו ללהיט היסטרי בתל אביב בזכות היכולת להגיע עד היעד תוך שחרור מחובת עגינה בתחנות ייעודיות. היתרונות הללו הובילו דווקא לכאוס מוחלט במרחב הציבורי, וכעת העירייה מנסה לאזן בין הרצון לשלב את הקורקינטים לבין הצורך להגן על משתמשי הדרך.
GettyImages-3.jpg

כל מי שמסתובב בתל אביב בשנה האחרונה נתקל בהם מונחים על מדרכות, במרכזי שבילים, בגנים ציבוריים או בפתחי בנייני מגורים; מדובר בקורקינטים חשמליים שיתופיים המאפשרים שימוש ספונטני עד היעד, ללא צורך לחפש נקודת החזרה קרובה. שלוש חברות בינלאומיות פיזרו עד כה את הקורקינטים שלהן ברחבי תל אביב רבתי: בירד (Bird) וליים (Lime) האמריקאיות ו-ווינד (Wind) הגרמנית. מדובר בכ-10,000 קורקינטים שיתופיים.

ביום שני בשבוע שעבר [17 ביוני], אחרי חודשים ארוכים של כאוס מוחלט, עיריית תל אביב הרימה סוף-סוף את הכפפה ופרסמה נהלים להפעלת השירות. בין היתר, הוחלט על הגבלת חניית הכלים באזורים שונים בעיר והסדרת אזורי חנייה מסומנים, הגבלת מספר הכלים ואזורי הפרישה וכן הגברת הפיקוח על רוכבים במדרכות ומתן סמכות לפקחים להחרים קורקינטים שנוסעיהם יפרו את ההוראות.

"הקורקינטים החשמליים הם סוג של אוטופיה תחבורתית" אומר לאל-מוניטור עידו כהן, מנכ"ל חברת ההזנק Loadmill שחקר את הנושא. "הם מטפלים בבעיה החמורה ביותר של התניידות בערים ובעיית 'המייל האחרון'. לפי נתונים של חברת המוניות 'ליפט', מרבית הנסיעות שלהם הם מתחת למייל. הקורקינטים פותרים את הבעיה הזו עם פחות זיהום אוויר ורעש ופחות פקקים. זו הסיבה שהם יפגעו בעתיד, ככל הנראה, בענף המוניות באופן קשה".

לפי מחקר שערך כהן באמצעות ניתוח גישה לנתוני הדאטה של הטענת הכלים, הפופולריות של הקורקינטים השיתופיים עצומה. על פי חישוב שערך כהן, נכון לשלהי 2018, כל 330 הקורקינטים הפעילים של חברת Bird (היחידה שפעלה באותה העת בתל אביב) היו בניצול כמעט מלא בכל עת. כהן מנה את הנסיעות לאורך כמה חודשים והגיע ל-1,715 נסיעות יומיות. לדבריו, הממצאים חושפים דפוס שימוש עקבי.

כהן מעריך שהקורקינטים כאן בשביל להישאר ואי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית. "הצמיחה של החברות האלה היא מטורפת. בכל העולם מסתערים על המיזמים האלו", הוא אומר. לפי נתונים שאסף מחברות שיתוף הקורקינטים, תל אביב היא אחת הערים המוצלחות ביותר מבחינת מפעילות הקורקינטים. "יש לזה מספר סיבות", הוא מסביר. "ראשית, יש יום בשבוע שאין בו תחבורה ציבורית. מבדיקות שלנו, יש זינוק משמעותי בשימושים בשבתות ובחגים. שנית, מזג האוויר החם והלח בעיר שמקשה על רכיבה והליכה. שלישית, העובדה שתושבי תל אביב הם מוטי טכנולוגיה ומזדרזים לאמץ טכנולוגיות חדשות".

לפי מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב, שמובילה את תחום הסדרת הקורקינטים בעיר, האפשרות להגיע עם הקורקינטים עד "אפס מטר מהיעד" כלשונה, היא לא מציאותית. "האדם הוא חיה הולכת. לא רוכבת, לא מעופפת ולא זוחלת. לא באנו להחליף את ההליכה ברגל", היא אומרת לאל-מוניטור. "בהתחלה אפשרנו פיזור ספונטני של הכלים, אבל ראינו שזה מוביל לקטסטרופה. כעת אנחנו בודקים פיילוט של אזורי עגינה, שיהיו מרוחקים כמאה מטרים זה מזה". לדבריה, המהלך הזה משקף איזון בין רצון לשלב את הקורקינטים לבין רצון להגן על משתמשי הדרך. "מצד אחד, אם מישהו ילך 50 מטר, זה לא סוף העולם", היא אומרת, "אנחנו חייבים להגן על הילדים שלנו, על ההורים הקשישים שלנו. מצד שני, תל אביב הולכת לפיקוק. יש לנו הרבה מאוד תושבים, מבקרים ואנשים שמגיעים לעבוד, והעיר ממוקמת במקום שני בישראל מבחינת זיהום אוויר שמקורו בתחבורה".

היתרון הגדול של הקורקינט – היותו משוחרר מתחנות עגינה קבועות, זה בדיוק מה שהופך אותו, לפי ד"ר יואב לרמן, מומחה לתכנון עירוני, לכלי בלתי לגיטימי בתצורה הנוכחית. "כל רישיון לפזר קורקינטים במרחב הציבורי הוא רישיון להפוך את העיר למחסן גרוטאות", הוא מסביר בשיחה עם אל-מוניטור. "תל אביב היא עיר צפופה עם מדרכות צרות שחלקן ברחוב של פחות ממטר. בנוסף, מדובר בכלי שכשהוא לא מעוגן כיאות, הוא מסוכן מאוד. אם קורקינט נופל על ילד שמנסה להרים אותו, זה יכול להסתיים בפציעה חמורה".

ד"ר לרמן שם דגש על העובדה שמדובר בכלי שיתופי, מה שגורם למשתמשים להיות פחות רגישים למיקום הנטישה שלו. "ברגע שהכלי לא שלך, אתה פחות מוטרד מהמקום שבו נטשת אותו. אתה גם פחות מוטרד מהשאלה האם הוא מוצב בצורה בטוחה, האם הוא יכול ליפול, האם רוכב אופניים או קשיש יכולים שלא להבחין בו ולמעוד. השילוב בין אי הבעלות לאפשרות הנטישה הספונטנית הוא קטלני ומסוכן לעיר צפופה כמו תל אביב".

עם זאת, כהן מתעקש שלא אמור להיות הבדל בין הקורקינט השיתופי לאופניים. "סוד הקסם של המיזם הזה הוא שאפשר לנטוש את הקורקינט בכל מקום", הוא אומר, "אם נייצר נקודות עגינה זה ירצח את המיזם. גם קטנועים אפשר להעמיד בכל מקום ואף אחד לא חושב לייצר להם אזורים ייעודיים. הרעיון הוא להגביר את האכיפה ולדאוג לכך שהמשתמשים ישאירו את הכלים בצורה אחראית. יש לזה פתרונות טכנולוגיים".

בעולם היחס לקורקינט מורכב. בניו יורק הוא נאסר לשימוש וכעת ככל הנראה הנושא נבדק שוב. בסן פרנסיסקו השימוש הוגבל וגם בפריז יש תהליכי הגבלה על השירות. בערים אחרות בעולם מתקיים דיון ער בנוגע למעמדו של הכלי, אך עושה רושם שאת הקורקינט כבר לא יהיה ניתן לעצור. הפתרון שהוא מציע לתושבי עיר גדולה – הן במחיר, הן בזמינות והן ביעילות הוא משהו שאף כלי שיתופי אחר מעולם לא הציע.

More from Mordechai Goldman

Recommended Articles