אני חייב להודות, שכאשר נודע על החלטתו של בנימין נתניהו למנות את חבר הכנסת ממפלגתו, אמיר אוחנה, לשר המשפטים [5 ביוני], התמלטה מפי אנחת רווחה. המינוי של אוחנה, לאחר שהמועמד מטעם עצמו, ח"כ בצלאל סמוטריץ', איש איחוד מפלגות הימין, הכריז בשבוע שעבר [3 ביוני] על כוונתו להחזיר את ישראל לימיהם של המלכים לבית דוד, איפשר להפעיל את אזעקת ההרגעה ולו באופן זמני.
אוחנה איננו מבין את חשיבותו של בית המשפט העליון כגורם היחיד בישראל העומד מול הרשות המבצעת ומול הרשות המחוקקת, באין חוקה לישראל ובאין בית שני לכנסת; אבל הוא בהחלט לא הציע להפוך את ישראל למדינת הלכה, ובכך הוא בוודאי עדיף על סמוטריץ'.
אוחנה בהחלט משתייך לאסכולה שאינה מבינה איך קבוצת אנשים (שהוא מכנה אותה "מועצת הגדולים"), שלא נבחרה על ידי העם, מרשה לעצמה להגביל את נבחרי העם. באחת הפעמים הוא אף הרחיק לכת וטען כי מדובר, בעצם, בדיקטטורה של בית המשפט העליון. לא פחות. מי שמגיע אל תפקיד שר המשפטים עם עמדות כאלו, מוטב לו ולנו שיסיים את תפקידו לאחר הבחירות הקרובות. אני מקווה כי תוצאות הבחירות אכן יגרמו לכך, אבל בינתיים יש כמה סימנים מעוררי תקווה לכך שהנזק שיוכל לגרום יהיה מוגבל.
בהשבעתו לכנסת, לפני כשלוש וחצי שנים [דצמבר 2015], טרח להגדיר את עצמו כ"יהודי, ישראלי, מזרחי, הומו, ליכודניק, ביטחוניסט, ליברל ואיש השוק החופשי". בניגוד לח"כ מוטי יוגב (הבית היהודי), אוחנה לא רמז על כוונה לעלות פיזית על בית המשפט העליון עם בולדוזר, וכעורך דין סביר להניח שאין לו כוונות כאלו. כהומו הוא יודע היטב עד כמה הוא חב תודה לפסיקות בג"ץ, שאלמלא הן לא הייתה ישראל מכירה בנישואים של בני אותו מין שנערכו בחו"ל, ולא הייתה מאפשרת לו ולבן זוגו לגדל כאן את ילדיהם. שום סיכוי לא היה לכך שהכנסת, בהחלטת רוב, הייתה מאפשרת מהלכים כאלה למרות שחבריה נבחרים, בניגוד לשופטים.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
