תקווה במקום ייאוש: ניצחונן של המשפחות השכולות
דווקא אחרי סבב אלים נוסף בין ישראל לחמאס, התעקשותן של משפחות שכולות ישראליות ופלסטיניות לקיים טקס זיכרון משותף היא יוצאת דופן ואמיצה, גם אם לא כל אחד יכול להבין אותה. זכותן לציין את זיכרון ילדיהן בדרך אקטיבית בעלת אמירה.
גם השנה [מאי 2019] הפגינו פעילי ימין מחוץ לטקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני המשותף שמארגנים פורום משפחות שכולות וארגון "לוחמים לשלום" מזה 14 שנים. מספר המפגינים היה גבוה יחסית, כמה מאות, בדומה לשנה שעברה אז ניסה שר הביטחון אביגדור ליברמן למנוע את קיומו של הטקס בטענה של "חילול יום הזיכרון". העובדה שמארגני הטקס הם הורים שכולים שאיבדו את יקיריהם לא היוותה שיקול מבחינת ליברמן.
השנה היה זה ראש הממשלה נתניהו, המכהן גם כשר הביטחון, שניסה למנוע את קיום הטקס. נתניהו הוא אח שכול בעצמו. זכותו לציין את השכול הפרטי שלו בכל דרך שימצא לנכון. ההורים השכולים שארגנו את הטקס בחרו לציין את זיכרון ילדיהם בדרך אקטיבית בעלת אמירה. לא רק לזכור ולכאוב אלא גם לפעול לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני המביא לאובדן חיים.
וכך בריטואל חוזר כמו בשנה שעברה הארגונים עתרו לבג"ץ, אשר ביטל את החלטת נתניהו שאסרה את כניסתם של כמאה פלסטינים לישראל כדי להשתתף בטקס. בהחלטתם כתבו השופטים: "אל לשר הביטחון להתערב בדרך בה משפחה מבקשת לבטא את השכול הפרטי שלה, את העצב והיגון על לכתו ללא עת של אהוב לבה". בהמשך "נזפו" בנתניהו: "שר הביטחון מופקד על ביטחון תושבי ישראל ועליו המשימה להגן על תושבי ישראל מפני כל סכנה. התקשינו לראות מה סכנה אורבת לציבור בישראל אם יתקיים הטקס".
