"לא מתחילים שימוע לפני הבחירות אם לא מסיימים אותו עד הבחירות", כתב ראש הממשלה בנימין נתניהו בעמוד הפייסבוק שלו [6 בינואר], והוסיף כי "לא ייתכן שהציבור ישמע רק את הטענות של צד אחד ולא את התשובות של הצד השני!". הטענה הזאת כובשת את סדר היום הפוליטי ודוחקת הצידה את מדיניות הסטטוס קוו המדיני והסיפוח הזוחל, שהופכים את ישראל למדינת אפרטהייד. זכותו של הפריבילג נתניהו למצות את חזקת החפות תופסת, בסדר היום הציבורי, את מקומה של סוגיית זכויות המיעוטים המקופחים במדינה ובשטחים הכבושים.
אכן, לא ייתכן שאזרחי ישראל ילכו לקלפיות ב-9 באפריל מצוידים אך ורק בטענות צד אחד, כלומר בכתב אישום נגד מועמד לראשות הממשלה. מי יודע, אפשר שבתום שמיעת הטיעונים שיציג צוות הפרקליטים היקר של נתניהו באוזניו, היועץ המשפטי לממשלה ישליך את תיקי 1000, 2000 ו-4000 לפח האשפה. אולי עורכי הדין ישלפו טיעונים מפתיעים, כאלה שחוקרי המשטרה לא שמעו מפי נתניהו כאשר התפנה לארחם במעון הרשמי (ולא כמקובל בחקירות של חשודים מן היישוב בתחנת משטרה או בבית המעצר). אבל, כך נתניהו, האמת תצא לאור רק אחרי שהסוסים יהיו הרחק מהאורווה, כלומר אחרי ה-9 באפריל.