כללי המשחק החדשים של חמאס מול האיום החלול של נתניהו

ביום חמישי לפני הצהריים [13 בדצמבר], התפוצצה מדיניותו הביטחונית של בנימין נתניהו בידיו של בעליה. העיקרון המכונן היה פשוט: להרגיע, לרצות ולשחד את חמאס עזה כדי לשמור על שקט בגזרה הדרומית, לבנות על המשך רגיעה ביהודה ושומרון ולמקד את כל המאמץ בגזרה הצפונית כדי לשלול מנסראללה את המנהרות שחפר בחשאי ולהמשיך למנוע מאיראן את פרויקט ההתבססות בסוריה והעצמת חיזבאללה. עד עכשיו זה עבד לא רע.

יום חמישי דווקא התחיל מצוין: בלילה היו לכוחות הביטחון הצלחות מסחררות. השב"כ, הימ"מ (היחידה המשטרתית ללוחמה בטרור) וצה"ל הצליחו לאתר את חברי חוליית הירי שביצעה כמה ימים קודם פיגוע בכניסה ליישוב עפרה, להרוג אחד מהם ולהמשיך לרדוף אחר האחרים. בנוסף, בימים האחרונים הצטבר המידע המיוחל על מקום הימצאותו של אשרף נעאלווה, המחבל שביצע לפני כחודשיים פיגוע רצחני באזור התעשייה של ברקן [7 באוקטובר]. לקראת עלות השחר נוצר עמו מגע, הוא פתח באש על הכוחות, נורה ונהרג. חודשיים תמימים הצליח המחבל הבודד הזה לשטות במכונה הביטחונית-מודיעינית הישראלית, בעיקר בזכות העובדה שפעל לבד, נטול מנגנונים או היררכיה. חיסולו החזיר לשב"כ את ההילה של מכונה בלתי מנוצחת ונתניהו יכול היה לסמן עוד "וי" במחברתו.

אלא שאז נעצרה מכונית מול טרמפיאדה בצומת גבעת אסף, סמוך מאוד למקום הפיגוע בעפרה. מחבל אחד יצא ממנה, פתח באש, הרג שני לוחמי צה"ל שניצבו שם, פצע אנושות חייל נוסף וצעירה בת 20, נטל מאחד החיילים ההרוגים את נשקו ונעלם בשלום.

בישראל כבר יודעים שמדובר בחוליית חמאס, כנראה אותה חוליה שביצעה את הפיגוע בעפרה ביום ראשון [9 בדצמבר]. מחירו של הפיגוע בדמים היה קשה, אבל העובדה שחוליית ירי מאורגנת, מאומנת ונחושה מסתובבת באזור רמאללה, בין רגליהם של מנגנוני הביטחון הפלסטינים, השב"כ, צה"ל ואמצעיו השונים ועושה בשטח כרצונה, צריכה להדליק זרקור אדום בוהק בירושלים. עזות המצח של חבריה שהצליחו, בשיאה של כוננות צבאית, כשצה"ל פרוס בשטח במלוא כוחו, להרוג שלושה לוחמים ועוד להימלט ללא פגע, טלטלה ביום חמישי את הצמרת הצבאית בישראל. כמעט כולם מסכימים שמשהו חדש ורע עלול להתחיל עכשיו. נתניהו עלול לגלות את מגרעותיו של תיק הביטחון מהר מכפי שציפה.

חמאס משחק משחק מתוחכם: ברצועה, הארגון מניח למצרים ולקטארים יד ורגל חופשיים, מקבל בשמחה את הקצבה הקטארית (15 מיליון דולר) בחסות ישראלית כל חודש, מחזיק את הראש מעל המים ומנסה לרסן את השטח. את מלוא המאמץ, משקיע חמאס בגדה. אם אי אפשר להדליק את הרצועה, בגלל המצב, אז בואו נדליק את רמאללה, כדי שהאש תלחך את שולי גלימתו של נתניהו עצמו.

עד עכשיו הצליחה ישראל לסכל את  כוונתו זו של חמאס. אבל חוליית הירי שמשתוללת כעת באזור רמאללה מסמנת הצלחה חמאסית ראשונה. "אנחנו מעריכים שמדובר באותה חוליה בשני הפיגועים השבוע", אמר לאל-מוניטור גורם צבאי ישראלי בכיר, "הם מקבלים סיוע מהאוכלוסייה המקומית, הם מתוכננים וחמושים ומתכוונים להמשיך לפגע."

בזמן שהמאמר הזה נכתב, מתנהל מרוץ נגד הזמן בין זרועות הביטחון הישראליות לבין חברי החוליה. האינטרס הישראלי הוא לעצור את ההשתוללות כמה שיותר מהר, בטרם תסחוף אחריה את הרחוב הפלסטיני. החמאסניקים שואפים למטרה הפוכה לחלוטין: להמשיך לזרוע הרג ולטלטל את הרחוב הפלסטיני האדיש יחסית, שהתאהב בכלכלה המתאוששת, רמת החיים הסבירה והמצב הטוב פי אלפי מונים ממצבם של האחים הפלסטינים בעזה או בסוריה.

נתניהו עוד הספיק להעביר, ביום חמישי בערב, אזהרה לחמאס עזה: לא תהיה הפסקת אש בעזה, אם תפעילו טרור בשטחים. האיום הזה חלול. לא רק חמאס שאף להפסקת האש בעזה. זה היה גם האינטרס של נתניהו, שבלע סיר גדול של צפרדעים למענה. אין לו אלטרנטיבה ממשית לצאת לפעולה בעזה כשצה"ל פרוס בחזית הצפונית ומטפל באירוע הנפיץ והאסטרטגי של מנהרות תקיפה שחפר נסראללה שנים ארוכות מתחת לאפה של ישראל. נתניהו זקוק להפסקת האש בעזה לפחות כמו יחיא סינוואר. כללי המשחק החדשים של סינוואר, המבדלים את עזה מרמאללה ומאפשרים לחמאס לרקוד בשתי חתונות הדמים הללו, אינם מקובלים על ישראל. השאלה היא מה אפשר לעשות נגדם.

האירוע הזה מתרגש על ראשו של נתניהו בזמן הכי פחות נוח. בשטח מורגשים גם ניצניה של מחאה חברתית חדשה, בהשראת האפודים הצהובים של פריס ובעקבות עליית מחירים גורפת.

לאורך השנתיים האחרונות התעלם נתניהו בשיטתיות מהאזהרות העיקשות שהוזהר בידי ראשי זרועות הביטחון שלו: הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש אמ"ן ובכירים נוספים אמרו לו שהשקט בגדה מתעתע. אלה דמדומי אבו מאזן, הרחוב הפלסטיני מבעבע, מאבק הירושה מתנהל מאחורי הקלעים והתסכול אל מול המדיניות של ישראל בעזה הולך וגובר. מי שממשיך לטפח את חמאס, מחליש את אבו מאזן. אבל נתניהו המשיך בדרכו. הוא ושריו הפכו את אבו מאזן לשק חבטות ממושמע וקבוע. עכשיו, כשהם תולים בו עיניים מאשימות, כבר אין עם מי לדבר. "אנחנו עוד נתגעגע אליו", אמר השבוע לאל-מוניטור גורם בטחוני ישראלי בכיר, "אנחנו מחלישים אותו באופן קבוע ושיטתי ואחר כך באים בטענות שהוא חלש."

סוף השבוע הזה [15-14 בדצמבר] יהיה קריטי לכל הצדדים: אם חוליית עפרה תילכד בשקט יחסי, תוכל ישראל לקוות להחזיר את הסדר לקדמותו ולהתגלגל הלאה, כמו תמיד. אם המצב ימשיך להתדרדר ולחוליה הזו יקומו חקיינים שיצליחו לסחוף אחריהם גם את הרוב הפלסטיני הדומם (אך חמוש), עלולים להיפתח שערי הגיהינום. הסטטיסטיקה מורה כי אינתיפאדות פלסטיניות יכולות להתפרץ בבת אחת, אך בדרך כלל נמשכות שנים ארוכות. נתניהו לא רוצה ששבע השנים הרעות הבאות של ישראל יתחילו דווקא בקדנציה שלו, חודשים ספורים לפני שהוא עוקף את האב המייסד דוד בן גוריון והופך לראש הממשלה עם הכהונה הארוכה ביותר בתולדות מדינת היהודים.