בית משפט המחוזי בבאר שבע דחה בשבוע שעבר [27 בנובמבר] את תביעת הנזיקין שהגיש ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש נגד מדינת ישראל בגין הרג שלוש בנותיו ואחייניתו במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה לפני עשר שנים בדיוק [דצמבר 2008 - ינואר 2009] מפגיעת שני פגזי טנק בביתו שבג'בליה.

ביום שישי 16 בינואר 2009, ישבתי באולפן ערוץ 10 כשמכשיר הטלפון שלי צלצל. עניתי לשיחה, כששמעתי את אבו אל-עייש זועק "הם הרגו את הבנות שלי", החלטתי ללחוץ על הרמקול של המכשיר הסלולרי ולהשמיע את זעקותיו בשידור חי. בעקבות השידור התיר צה"ל לאבו אל-עייש להעביר לבתי חולים בישראל בני משפחה אחרים שנפגעו באירוע. השידור ההוא זעזע את הצופים כי לפתע למספרי הנפגעים מעזה נוספו פנים וקולות. 24 שעות מאוחר יותר הכריז ראש הממשלה אהוד אולמרט על הפסקת אש חד צדדית.

את תביעת הנזיקין הגיש אבו אל-עייש כדי שישראל תביע התנצלות על הרג בנותיו. הוא סיפר לי כי ההתנצלות הייתה חשובה לו יותר מהפיצויים שתבע. הרי ממילא תיכנן לתרום את כספי הפיצויים לקרן שהקים בקנדה, אשר מעניקה מלגות לימודים לנשים צעירות במזרח התיכון כולל מישראל.

לטענתו, צה"ל ידע במהלך המבצע בעזה כי בביתו בג'בליה מתגוררת משפחה שאינה מעורבת בטרור. ואכן, על כך העדתי בעצמי בבית המשפט אליו זומנתי להעיד על האירוע. יומיים לפני שנורו פגזי טנק על ביתו, הגיע כוח צה"ל בטנק אל הבית וכיוון לעברו את קנהו. אבו אל-עייש התקשר אליי מבוהל. הפניתי אותו לשידור ברדיו, והוא סיפר למאזינים בבהלה על הטנק מול ביתו. לאחר השידור, הורה צה''ל ליחידת הכוח שפעלה באזור להתרחק מהבית. אבו אל-עייש חש בטוח, משוכנע שצה"ל יודע שבבית הזה גרים רופא שעובד בישראל ושמונת ילדיו, המבקשים לעבור את המלחמה בשלום. יומיים אחר כך פילחו זעקותיו את אולפן השידור כשמירר בבכי "הם הרגו את הבנות שלי".