שאלתי בכיר במערכת הביטחון, האם יש גורם ביטחוני כלשהו שהמליץ בפני הממשלה להעביר משפחות מחבלים מכפריהן לכפרים אחרים בגדה המערבית כעונש מרתיע מפני הפעלת טרור. עוד לפני שסיימתי לשאול, הוא פרץ בצחוק מרעים. "זהו רעיון הזוי, ששום גורם ביטחוני לא הציע אותו לממשלה ולא היה מעלה על דעתו", הוא השיב. "לא רק משום שאי אפשר כמעט לאכוף החלטה כזו ולהבטיח שאכן המשפחות יעברו למקום אחר וישתקעו שם, אלא שהמשפחות הללו – אם אכן יעברו – יהפכו להיות סמלי גבורה בכל יישוב פלסטיני שאליו הן יעברו. הן יזכו לכבוד מלכים וגם לסיוע כספי מיוחד. העונש הזה יהיה בדיוק ההיפך מהרתעה, הוא יגרום לחיכוך מיותר בין צה"ל לאוכלוסייה הפלסטינית. הרי אם המשפחות לא ייצאו מבתיהן מרצונן ויהיה צורך בהפעלת כוח כדי לפנותן, זה עלול להביא לפרץ אלימות. זה הדבר האחרון שצה"ל היה רוצה לראות. כנראה שלשרים זה לא כל כך משנה".
הממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל רואה, כיום, במפקדי צה"ל מה שראתה, קודם לכן, בבית המשפט העליון (עד ששרת המשפטים איילת שקד הצליחה להחליף חלק ניכר משופטיו בשופטים שמרנים ודתיים), ומה שהיא ממשיכה לראות בייעוץ המשפטי לממשלה (למרות שהיועץ המשפטי הנוכחי גדל על ברכי הליכוד, מונה על ידי בנימין נתניהו למזכיר הממשלה שלו ונתמך על ידי ראש הממשלה לתפקידו הנוכחי); מדובר – בעיני השרים – ב"שומרי סף" המחבלים בעבודת הממשלה ובמימוש מדיניותה, ולכן אין להם כל בעיה להתעלם מעצותיהם.