מומחי הבחירות בישראל כבר סיכמו ביניהם כי מערכת הבחירות ב-2019 תעסוק בנושא אחד: בנימין נתניהו. תומכיו יאמרו כי החוק בישראל מאפשר לראש הממשלה להמשיך בתפקידו עד שיתקבל פסק דין חלוט (לעומת שר שחייב להתפטר מתפקידו – על פי הפסיקה המשפטית – עם הגשת כתב אישום נגדו בכפוף לשימוע), ואילו מתנגדיו יגידו כי אין זה הגיוני שאדם שחשדות שוחד מרחפים מעל ראשו, ואשר כל האנרגיה שלו מופנית להצלת נפשו, יכהן כראש ממשלה.
אינני מזלזל בשאלה הזו. ברור שאם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט (הנחשב "איש של ביבי") יחליט להגיש כתב אישום חמור נגד נתניהו, אין זה הגיוני שימשיך לכהן בראשות הממשלה, אבל זו איננה יכולה להיות נקודת המחלוקת היחידה על סדר יומה של מערכת הבחירות. לפני שמקיימים בחירות, לפני שמתארגנים מחדש במסגרות של קואליציה ואופוזיציה, כל אחת ומשמעת ההצבעה שלה, זהו הרגע שבו עלינו לפתוח דיון בכמה נושאים העומדים בלב המחלוקת הישראלית.
