את המהלך לחיסולו הפוליטי של השר לשעבר גדעון סער (הליכוד), שראש הממשלה בנימין נתניהו בעצמו הוביל וניהל, צריך לראות כחלק מהיערכותו להקדמת הבחירות בתנאים של חוסר ודאות, כאשר חקירות פליליות מרחפות מעל ראשו.
אמנם ייתכן שמדובר גם בפרנויה של ראש הממשלה, אבל בשורה התחתונה מה שנתניהו עשה הוא פשוט לצמצם את הערפל בקרב ההישרדות הגדול שלו. זה אומר לחסל את סער, שצבר בחודשים האחרונים כוח ציבורי ופוליטי מחודש, והוזכר כיורשו של נתניהו. זה גם אומר למנוע תרחיש שנשמע מופרך ומקורו בשמועות שלפיהן נשיא המדינה ראובן ריבלין, שהוא חברו של סער ושנוא נפשו של נתניהו, ימנע מראש הממשלה את הרכבת הממשלה הבאה. איך? על פי החוק, אחרי בחירות נשיא המדינה מטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת שהוא לדעתו בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להצליח במשימה. החוק אינו מחייב את הנשיא להטיל את המשימה על מי שעומד בראש המפלגה הגדולה ביותר; החוק גם אינו קובע שחבר הכנסת שעליו תוטל המלאכה יהיה דווקא ראש מפלגה. בשנת 2009 למשל, הטיל הנשיא פרס את מלאכת הרכבת הממשלה על נתניהו בראשות הליכוד, אף שציפי לבני ומפלגתה קדימה זכו ביותר מושבים בכנסת.
