מאבק חאן אל-אחמר הוכיח: מחאה בינלאומית עוזרת

על רקע מחאתן של חמש מדינות אירופאיות נגד כוונת ישראל להרוס את הכפר הבדואי חאן אל-אחמר שבאזור מעלה אדומים ולהעביר את 32 המשפחות הגרות בו לאזור אבו דיס, הורתה אתמול [5 ביולי] שופטת בג"ץ ענת ברון להקפיא את הפינוי וההריסה. על המדינה להשיב לעתירת התושבים עד השבוע הבא. סביר כי העניין הבינלאומי בכפר הקטן וההתעניינות התקשורתית בעקבות מחאת חמש המדינות – גרמניה, צרפת, ספרד, בריטניה ואיטליה, הם שהעניקו לתושבי הכפר רוח גבית ועידוד לעתור פעם נוספת לבג"ץ, זאת אחרי שנדחו שוב ושוב.

מאז שנת 2009 עתרו תושבי חאן אל-אחמר פעמים רבות לבג"ץ בניסיון למנוע את הריסת כפרם ולאלץ את המדינה להסכים למתווה מוסכם להסדרת יישובם. רק לפני כחודש וחצי [24 במאי] דחה בג"ץ – אותו בג"ץ שהקפיא את הפינוי וההריסה כעת – עתירה נוספת של התושבים ונתן למדינה אור ירוק לגרש את התושבים מבתיהם ולממש את צווי ההריסה. שופטי בג"ץ נועם סולברג, יעל וילנר וענת ברון (זו שהורתה כעת על הקפאת הפינוי) קבעו אז כי אין עילה משפטית להתערב בהחלטתו של שר הביטחון אביגדור ליברמן, שהודיע בקיץ אשתקד [2017] כי משרדו נערך להרוס את שני היישובים סוסיא וחאן אל-אחמר המצויים בשטחי C.

חאן אל-אחמר מונה 32 משפחות מהשבט הבדואי ג'אהילין, כ-170 תושבים. ב-1952 הם פונו מאדמתם סמוך לתל ערד בנגב לאחר שהמדינה הכריזה על האזור כשטח אש. הם נדדו עד הרי ירושלים, אבל לאחר מלחמת ששת הימים והקמת כפר אדומים ואזור התעשייה מישור אדומים על אדמתם הם מצאו את עצמם כלואים וסגורים ביניהם. כעת כפרם שוכן משני צדי כביש ירושלים-יריחו הסואן, אשר חוצה אותו לשניים.

טענת ארגוני זכויות אדם היא כי ישראל מעוניינת לגרש את התושבים מכפרם, בין השאר כדי להרחיב את ההתנחלויות הסמוכות, לספח את האזור דה-פקטו לישראל כשהוא ריק מפלסטינים ולבתר את הגדה המערבית לשניים.

במשך השנים המנהל האזרחי לא אישר לתושבי הכפר להקים בו מבנים, גם לא בית ספר, ואלה בלית ברירה הוקמו בלי היתרים. זו גם העילה לצווי ההריסה שהוציא המנהל. על פי סקירה שפרסם ארגון בצלם, משנת 2006 ועד סוף מאי 2018 נהרסו בשטחי הכפר 26 מבנים למגורים. 132 אנשים נותרו ללא קורת גג, מתוכם 77 ילדים ונערים. בית הספר לילדי הכפר הוקם על ידי עמותה איטלקיתdi Terra Vento בטכניקה של בנייה בבוץ ובצמיגים במימונם של איטליה, בלגיה והאיחוד האירופי.

לאחר פסיקת בג"ץ במאי האחרון, החל המנהל האזרחי בהכנות מזורזות להריסה. כל שנותר לארגוני זכויות האדם היה לנסות לעורר את דעת הקהל בישראל ולמחות על העוול שנגרם לתושבים. ארגון בצלם אף הקים מטה מאבק בטענה שהריסת בתי הכפר נוגדת את החוק הבינלאומי ומהווה פשע מלחמה.

אבל המחאה הממושכת והעתירות המשפטיות הרבות לא הועילו. השבוע [4 ביולי] הגיעו לכביש ירושלים-יריחו אנשי המנהל האזרחי מלווים בשוטרים ובכלי רכב כבדים, פירקו חלק מהמעקה המפריד בין בתי הקהילה לכביש והסואן והחלו לסלול דרך גישה לכפר כדי שניתן יהיה להזרים בקלות כוחות לביצוע הפינוי וההריסה.

כשנדמה היה שכל פעולות המחאה כשלו ולא ניתן יהיה לעצור את ההריסה, ננקט האמצעי האחרון הנחשב לבטן הרכה של כל ארגוני זכויות האדם בישראל – יצירת לחץ בינלאומי על ישראל במטרה להציל את היישוב מהריסה ואת תושביו מגירוש.

הטענה המרכזית בישראל נגד פעילותם של ארגוני זכויות האדם היא כי הם מגייסים מדינות זרות, בעיקר אירופאיות, הנחשבות פרו פלסטיניות, שיפעילו לחץ וסנקציות על ישראל. פעילות מעין זו מעוררת זעם רב ולא רק בקרב הימין, הרואה בארגוני זכויות האדם "עוכרי ישראל" המוציאים דיבתה של ישראל רעה בעולם.

בעבר נחשף כי מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, אלון ליאל, אמר לנציגי ארגון שוברים שתיקה כי "הסנקציות על דרום אפריקה הגיעו ברגע שדעת הקהל הבינה שבדרום אפריקה השחור הוא הלבן והלבן הוא השחור. אתם ראש החץ שאומר לעולם שהכיבוש הוא בלתי נסבל לנו ובלתי נסבל להם".

הדברים הללו חוללו אז סערה והמחישו את הדילמה של הארגונים בישראל, הסבורים שדעת הקהל בישראל הפכה אדישה בשנים האחרונות להפרת זכויות אדם בשטחים הכבושים, וכי במצב הנוכחי עם ממשלת ימין חזקה לא ניתן יהיה לעשות שינוי .

בשנים האחרונות חברי כנסת מהימין מקדמים שורת חוקים שנועדו להגביל את פעילותם של ארגוני זכויות אדם בישראל ולפגוע בתרומות הזורמות אליהם מממשלות זרות או ארגונים זרים – למשל חוק מימון עמותות וחוק השקיפות שיזמה שרת המשפטים איילת שקד.

מקרה חאן אל-אחמר מוכיח כי ארגוני זכויות האדם צודקים. "סיוע חוץ" הוא כנראה הדרך היחידה שנותרה בידם כדי לחולל שינוי. מאז שנת 2009 מנהלים תושבי הכפר מאבקים ציבוריים ומשפטיים, אך איום ההריסה והגירוש לא הוסר. ביום שבו חמש מדינות אירופאיות איימו על ישראל בגינויים ובהטלת סנקציות, הכל נעצר. אפילו בג"ץ שינה החלטתו.