בביקורו באוגדת עזה (17 ביולי) אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא "מאמין שאנחנו עושים את הדברים הנכונים". הוא הציע "לשים לב לא רק למה שאנחנו אומרים אלא גם למה שאנחנו עושים". אז מה באמת הם, הקברניטים, עושים כדי להבטיח את שלומם של תושבי עוטף עזה ולהגן על שדותיהם מפני מתקפת עפיפוני התבערה? התשובה מצויה בארכיוני העיתונים. הם עושים בדיוק מה שהם עשו בפעם הקודמת שאזעקות "צבע אדום" הבריחו את ילדי שדרות למקלטים, ובזו שלפניה, ובזו שלפניה. ככל הנראה זה מה שהם יעשו גם בפעם הזו, ובזו שאחריה. 

הרפרטואר קבוע: איומים, הפצצות אוויריות, סגירת המעברים למעבר סחורות, צמצום מרחב הדיג, אמברגו דלק, איומים וחוזר חלילה. בלית ברירה - כלומר, אם הרכיבה של נפתלי בנט על סבלם של תושבי העוטף ועל הסיקור ההיסטרי בעיתונות תוביל את הבית היהודי גבוה מדי בסקרים - נתניהו יורה על מבצע קרקעי ברצועה. כעבור כמה חודשים, אולי שנה-שנתיים, רקטות ישובו לשרוק מעל שדרות בליווי אזעקות "צבע אדום", לשכת ראש הממשלה תזמין את הכתבים להתלוות לביקורו בעיירה המוכה ולשמוע אותו שוב מציע "לשים לב למה שאנחנו עושים". עד הפעם הבאה.    

שר התחבורה וחבר הקבינט, ישראל כץ, דרש השבוע (15 ביולי) "להביא לקבינט הצעה לקביעת מדיניות ברורה מול עזה". המסר שעולה מדברי הביקורת של כץ, כמו גם מהודעות תקיפות של הנהגת האופוזיציה, הוא שהתנהלותו של ראש הממשלה בעימות בעזה סובלת מרדידות אסטרטגית. הפרשן הצבאי של "הארץ" שאל מספרה של ברברה טוכמן את האפיון "מצעד האיוולת". יש בהחלט מקום לביקורת על האופן  שבו נתניהו מנהל את הסכסוך עם הפלסטינים בשתי הגזרות - עזה והגדה. אך הבעיה אינה נעוצה בהעדר מדיניות, אלא במדיניות של נתניהו, המבוססת על השקפת עולם מסוכנת בעומקה. 

סימניה של המדיניות הזאת פזורים לכל אורך דרכו הפוליטית של נתניהו. היא זועקת מדפי ספרו "מקום תחת השמש" שראה אור לפני 25 שנה, ועד לשיחה שקיים השבוע עם ראשי הרשויות מעוטף עזה. "שוב אין היהודים חסרי־אונים, ויש ביכולתם להילחם על עניינם ולגייס אחרים למענו", כתב אז נתניהו הצעיר. "יכולת זו לא הגיעה עדיין לידי מיצוי שלם, ולעם היהודי דרוש עדיין זמן נוסף כדי להיפטר מהרגלי החשיבה וההתנהגות שדבקו בו בגלות", הסביר בנו של היסטוריון שיצק מים על ידיו של מנהיג הרוויזיוניסטים זאב ז'בוטינסקי.