בנאומו המוקלט ששודר בטקס חנוכת השגרירות האמריקאית בירושלים ב-14 במאי אמר נשיא ארה״ב דונלד טראמפ, כי "ארצות הברית נותרה מחויבת לחלוטין לסייע בהשגת הסכם שלום בר-קיימא". את אנשי מחנה השלום הישראלי המצומק, ההכרזה הזאת כלל לא עודדה. בסוף השבוע דיווחה סוכנות הידיעות אי-פי, כי הממשל האמריקאי מתכנן להציג בחודש הבא את תוכנית השלום שלו. במחנות הפליטים הפלסטינים הידיעה הזאת לא עוררה התרגשות רבה.
המחאה בגבול רצועת עזה, בכותרת "צעדת השיבה הגדולה", הציבה את בעיית פליטי 48׳ בראש השיח הציבורי. תוכנית שלום, ועל אחת וכמה "עסקת המאה", אינה יכולה לפסוח על סוגיית זכות השיבה שלהם. אם לגבי שאר נושאי הליבה (גבולות, ירושלים, התנחלויות וביטחון) ניתן אולי לגשר על הפערים בין הצדדים, זכות השיבה נחשבת לסדין אדום גם בעיני רוב אנשי השמאל הציוני. המראות של רבבות פלסטינים מסתערים על הגדר כשבידיהם דגלי פלסטין אישרו לכאורה את טיעון הדגל של הימין, כי ויתור על השטחים שנכבשו ב-67׳ לא יביא מזור לסכסוך עם הפלסטינים.
