דילוג לתוכן העיקרי

פוטין, ארדואן ורוחאני מרחיבים את מעגל האמון סביב סוריה

שעה שתהליך אסטנה תופס תאוצה סביב הנושא הסורי, ארה"ב יכולה להעמיד במבחן את מסע הדילוגים הדיפלומטי בין ישראל ללבנון סביב חיזבאללה.
Presidents Hassan Rouhani of Iran, Tayyip Erdogan of Turkey and Vladimir Putin of Russia hold a joint news conference after their meeting in Ankara, Turkey April 4, 2018. REUTERS/Umit Bektas - RC17DDDED670

בשבוע שבו הכריז נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על כוונתו "לצאת" מסוריה ולהסיג "בקרוב מאוד" את אלפיים החיילים האמריקאים שעוד נותרו שם, שבו ונפגשו מנהיגי רוסיה, טורקיה ואיראן כדי לשרטט את עתידה של סוריה.

ב-4 באפריל נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן אירח באנקרה את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ואת נשיא איראן חסן רוחאני, כחלק מפסגה משולשת שהוקדשה לסוריה - השנייה בששת החודשים האחרונים.

מקסים סוחוב כותב: "המנהיגים מאמינים שרק הם, בפגישות ביניהם, קובעים את עתידה של סוריה. ובזמן שתהליך ז'נבה תקוע, אם לא רדום לגמרי, נראה שהתנאים בשטח משתנים ללא הרף. שלושת בעלי העניין הללו בסכסוך בסוריה חשים שהם נמצאים בעמדה הטובה ביותר כדי לחולל שינוי, במקום לחכות שדברים יקרו מעצמם".

תהליך אסטנה, שייסדו מוסקבה, אנקרה וטהרן בינואר 2017, האפיל מאז על תהליך ז'נבה בניצוחו של האו"ם, למרות האזכור החולף של תהליך ז'נבה בהצהרה שיצאה מאנקרה לאחר פגישת הפסגה. ההצהרה הביעה תמיכה גם בוועדת החוקה - תוצר של הקונגרס לדיאלוג סורי לאומי שנערך ב-30 בינואר בסוצ'י שברוסיה - ובשילובה במסגרת תהליך ז'נבה, וגם בקבוצת העבודה של אסטנה שהוקמה ב-15 במארס כדי לטפל ב"שחרור העצורים/החטופים, במסירת הגופות ובזיהוי נעדרים".

סוחוב מוסיף: "שלושת הנשיאים הסכימו, בנוסף, גם 'להגביר את התיאום התלת-צדדי בכל היבט של הפעילות למלחמה בטרור, ולקדם את חילופי המידע', כלומר שיתוף פעולה קבוע בין הצבאות ושירותי הביון של שלוש המדינות. הם הוסיפו והכריזו שיתמקדו במאמצים לסיוע הומניטרי. ההצהרה המשותפת הדגישה שהם נחושים 'להאיץ את המאמצים כדי להבטיח רגיעה בשטח' ולהחיש את חזרת הפליטים... רוסיה וטורקיה גם יקימו בית חולים בעיר תל אבייד שבסוריה, כדי לטפל בפליטים שנמלטו ממזרח רוטה".

אמברין זמאן כותבת: "ואולם מאחורי תמונת האחדות שהציגו המנהיגים מסתתרים חילוקי דעות עמוקים בסדרי העדיפויות שלהם בסוריה. טורקיה רוצה להביס את PYD [המפלגה הדמוקרטית המאוחדת]. איראן רוצה להבטיח את משטרו של הנשיא הסורי בשאר אל-אסד. ואילו רוסיה רוצה להעצים את אחיזתה האסטרטגית במזרח הים התיכון באמצעות שילוב של זריזות דיפלומטית וכוח צבאי".

"אנקרה רוצה שהפנטגון יחבור לקבוצות המורדים שהיא מאמנת, בראש ובראשונה במנביג', עיר בעלת רוב ערבי שהקואליציה סייעה לכוחות YPG לכבוש מידי דאעש באוגוסט 2015", מוסיפה זמאן. "ברט מקגורק, השליח האמריקאי לענייני הקואליציה הגלובלית למלחמה בדאעש במחלקת המדינה, תיאר את הבעיות בתוכנית הטורקית בפאנל שערך אתמול [3 באפריל] המכון האמריקאי לשלום. הוא התייחס במיוחד לאופיים האיסלאמיסטי של המורדים בעלי בריתה של טורקיה, וציין כי זו הסיבה שהפנטגון לא שש לשתף עמם פעולה. מקגורק הזכיר לאולם הגדוש שארה"ב חברה ל-YPG [יחידות ההגנה העממיות] בניסיון לכבוש את מנביג', שם תוכננו התקפות טרור גדולות נגד המערב, לאחר שעלו בתוהו כל הניסיונות לשתף פעולה עם המורדים שזוכים לתמיכתה של טורקיה. טיהורה של מנביג' אפשר בתורו את קיומו של מבצע מגן הפרת, שיזמה טורקיה כעבור זמן קצר נגד דאעש בג'ראבלוס".

"בהקשר זה", כותב סוחוב, "הדמוגרפיה הסורית המשתנה - כולל עקירתן של קבוצות אתניות והחלפתן באחרות - ועתידה של אדלב, שנראית מיום ליום כמו קרקע פורייה לקבוצות קיצוניות, מעוררים חששות ביטחוניים רציניים בטהרן ובדמשק. ברוסיה, יש הטוענים שטורקיה מנצלת את הגורמים הללו כדי להבטיח לעצמה קלפי מיקוח נגד אסד, ולהשמיע קול רם וברור בחילופי השלטון העתידיים... ואם כך הדבר, קריאתו של רוחאני לכוחות הטורקיים למסור את אזור אפרין לידי הצבא הסורי היא איתות לכך שאיראן רוצה לבצר עוד יותר את מעמדו של אסד. יש לראות בכך חשש מוסווה מהתחזקות אפשרית במעמדה של טורקיה בצפון סוריה ובתפקיד שתמלא בקביעת עתידה הפוליטי של המדינה".

חמידרזה עזיזי מסביר כיצד באות לידי ביטוי נקודות המבט והעמדות השונות של החברות בתהליך אסטנה ביחס למתקפה של ממשלת סוריה נגד קבוצות חמושות במזרח רוטה. איראן, כותב עזיזי, "נמנעה מכל מעורבות פעילה [במערכה הצבאית], ובמקום זאת העדיפה להשאיר את המשימה למוסקבה ולדמשק. איראן הצהירה אמנם לא פעם שמעורבותה הצבאית בסוריה היא בתפקיד מייעץ בלבד, אבל הפעם לא היו דיווחים על נוכחות של מפקדי צבא איראניים בחדר המלחמה הסורי, וגם לא על לוחמים פרו-איראניים במזרח רוטה".

"נראה שמדובר ביותר מסתם צירוף מקרים, שהפעולה הצבאית של טורקיה באפרין נמשכת במקביל למבצע הרוסי-סורי במזרח רוטה", מוסיף וכותב עזיזי. "ובמלים אחרות, בהתחשב בעובדה שאיראן נקטה עמדה נטרלית פחות או יותר כלפי שני המבצעים - אף שגינתה כמה פעמים את המהלך הטורקי - קיימת האפשרות שההתפתחויות האחרונות נבעו בעיקר מהסיכומים בין טהרן, מוסקבה ואנקרה, כשלושת עמודי התווך של תהליך אסטנה. כחלק מהתהליך, ייתכן שאיראן הסכימה לאמץ פרופיל נמוך יותר גם באפרין וגם ברוטה, כדי לקבל את הסכמתה של אנקרה למבצע של ממשלת סוריה בפרווריה המזרחיים של דמשק".

אשר לשאלה מה יכולה לעשות כעת ממשלת טראמפ, ג'יימס דובינס וג'פרי מרטיני ממכון ראנד מציעים: "ארה"ב יכולה להציע נסיגה מלאה של כוחותיה מסוריה ונורמליזציה של היחסים עם הממשלה בדמשק, לאחר שכל המיליציות הזרות יצאו גם הן מהמדינה. אסד ניצח במלחמת האזרחים. אם הוא רוצה להמשיך ולהחזיק ביועצים רוסים ואיראנים, אין שום דרך לעצור בעדו. אבל לוחמי חיזבאללה חייבים לחזור ללבנון, ואלפי הלוחמים השיעים האחרים צריכים לחזור לאפגניסטן ולשאר ארצות מוצאם. אחרת, אם יישארו ואף יביאו לסוריה את המשפחות שלהם, ההרכב האתני של המדינה ישתנה לצמיתות, וישראל תיאלץ להשלים עם בא כוחה של איראן בחזית נוספת".

בפברואר האחרון הסברנו כאן כיצד מסע הדילוגים בין ישראל ללבנון של דיוויד סאטרפילד, סגן מזכיר המדינה האמריקאי, סביב סוגיית חיפושי הגז ב"בלוק 9", פתח מעין ערוץ חשאי למשא ומתן עם חיזבאללה ולגביו. כפי שכתבנו אז, "אי אפשר לדבר על בלוק 9 מבלי לדון בקו הכחול, קו הגבול השנוי במחלוקת בין ישראל ללבנון, או בלי לדון בסוגיה הסורית, שקשורה בתורה גם לקשרים בין ארה"ב, ישראל ואיראן. המשימה של סאטרפילד והאפשרות של יצירת ערוץ חשאי אל חיזבאללה ואיראן, דרך ממשלת לבנון, עשויות לספק הזדמנות להרגעת הרוחות סביב עימות אפשרי לאורך גבולה של ישראל, ותוך כדי כך גם להתחיל בהכנות הדרושות ליישובו של סכסוך הגבולות בין ישראל ללבנון".

כמו כן, כפי שכתבנו לפני שלושה שבועות, "נשיא לבנון מישל עאון [אמר] כי לאחר הבחירות ב-6 במאי יידון גם החימוש של חיזבאללה. עאון לא היה יכול לצאת בהצהרה שכזו ללא אישור מחיזבאללה, כך שכדאי לבחון את האפשרות הזו. כבר ב-2013, שלוש שנים לפני שנבחר לנשיא, אמר עאון לאל-מוניטור, 'אני חושב שאיראן משתמשת בחיזבאללה כדי להפעיל לחץ על ישראל. אם תיפתר הבעיה, האיראנים כבר לא יזדקקו לחיזבאללה. קשרים טובים ביניהם בוודאי לא יזיקו גם לנו. נשמח לנהל קשרים טובים עם כולם. אבל מתוך בחירה, נראה לי שאיראן לא תבזבז כסף כדי לשמר את הכוח הצבאי הזה, כי הוא יקר מאוד'".

הנקודה העיקרית היא שלארה"ב יש קלפי מיקוח משלה בדיפלומטיה המתגלגלת והסבוכה על עתידה של סוריה. אלא שזה דורש תיאום עם לבנון, עם הצדדים המעורבים בתהליך אסטנה, וגם עם האו"ם. כפי שסיכמנו בטור הזה בפברואר, "תהיה אשר תהיה המתיחות בין רוסיה, טורקיה ואיראן בסוריה, המחויבות הרעועה בין שלושת הצדדים לתהליך אסטנה עצמו עדיין מחזיק מעמד, לפחות לעת עתה. שליח האו"ם בסוריה, סטפן דה מיסטורה, הגיע לסוצ'י בחודש שעבר [ינואר] כצופה מן הצד, מאחר שזה השריד היחיד שנותר מתהליך ז'נבה, וקיימת תחושה של דחיפות ברצון לשוב אל הערוץ הדיפלומטי".

More from Week in Review

Recommended Articles