דילוג לתוכן העיקרי

פזורת הליכוד מעצבת את הימין הפוליטי בישראל

כאשר תירשם המפלגה החדשה של ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, היא תצטרף לרשימה מתארכת של ראשי מפלגות שצמחו ופעלו בליכוד. התופעה המרתקת הזו יכולה להסביר את התבססותו של הימין כגוש החזק והגדול במערכת הפוליטית.
Likud party members vote during a Likud Central Committee meeting in Airport City, Israel December 31, 2017. REUTERS/Amir Cohen - RC15A92D2000

למפלגה החדשה של ח"כ אורלי לוי-אבקסיס אין עדיין שם ואין רשימת מועמדים, אבל כבר יש לה שמונה מנדטים – כך לפי הסקר האחרון של חברת החדשות [24 באפריל]. בעת הזו היא מסתמנת ככוכבת הבחירות הבאות.

בשבועות או בחודשים הקרובים, כאשר תירשם המפלגה החדשה ברשם המפלגות, לוי-אבקסיס תצטרף לרשימה מתארכת של ראשי מפלגות שיצאו מהליכוד. למעשה, כיום נמצאות על המגרש הפוליטי חמש מפלגות שהעומדים בראשן צמחו ופעלו בליכוד. רובם מהווים את הצמרת הפוליטית בימין-מרכז ונמצאים בצמתי קבלת ההחלטות של המדינה.

ח"כ לוי-אבקסיס, ראש המפלגה החדשה ביותר, היא בתו של שר החוץ לשעבר דוד לוי, מסמלי הליכוד החברתי. היא נשמה מגיל אפס ממש את הפוליטיקה התנועתית, ובחרה בסופו של דבר להצטרף למפלגת ישראל ביתנו בראשותו של אביגדור ליברמן – בעצמו יוצא ליכוד. ליברמן שימש מנכ"ל משרד ראש הממשלה בקדנציה הראשונה של בנימין נתניהו בשנת 1996, וקודם לכן כיהן כמנכ"ל הליכוד ונחשב במשך שנים לאיש הכי חזק ומשפיע בתנועה.

בשנת 1999, לאחר שנפרד מנתניהו, הוא פרש מהליכוד והקים את ישראל ביתנו שבשיאה (בבחירות 2009) מנתה 15 מנדטים. מאז ועד היום ליברמן כיהן כשר בכיר בכל הממשלות, והוא הוותיק מבין חברי הקבינט המדיני-ביטחוני.

גם ליו"ר הבית היהודי, שר החינוך נפתלי בנט, ולמספר 2 במפלגה שרת המשפטים איילת שקד, יש עבר ליכודי כמי שניהלו את לשכתו של נתניהו כיו"ר הליכוד וכיו"ר האופוזיציה בשנת 2006. לאחר שהיחסים בינם לבין בני הזוג נתניהו עלו על שרטון הם עזבו את הלשכה ושקלו להתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת. כשהבינו כי נתניהו יחסום אותם פנו לדרך עצמאית, השתלטו על מפלגת הבית היהודי והפכו לדמויות מפתח בימין ובפוליטיקה. שניהם חברים כעת בקבינט המדיני-ביטחוני.

ברשימת ראשי מפלגות שיצאו מהליכוד שמור מקום של כבוד גם ליו"ר כולנו שר האוצר משה כחלון, שהחל את הקריירה הפוליטית שלו בסניף הליכוד בחיפה. כמו ח"כ לוי-אבקסיס, כחלון הפך לכוכב בתנועת הליכוד. לאחר קדנציה מוצלחת במיוחד כשר תקשורת פופולרי, הוא חש כי נתניהו חוסם אותו, מאוים ממנו ולא נותן לו לצמוח. כחלון פרש כנפיים והקים מפלגה על תשתית פעילי ליכוד, כולל ראשי רשויות מקומיות. כולנו זכתה בבחירות האחרונות [2015] בעשרה מנדטים, כחלון הצטרף לממשלת הימין של נתניהו והוא מחזיק בתיק האוצר – אחד משלושת התיקים הבכירים בממשלה. גם כחלון הוא חבר בקבינט המדיני-ביטחוני.

אחרון ברשימה הוא שר הביטחון לשעבר משה יעלון, שהודח מתפקידו במאי 2016 והקים עמותה בשם "מנהיגות אחרת" שאמורה להפוך למפלגה. יעלון פרש מהליכוד והפך לאחד הדוברים החריפים נגד נתניהו.

אם מוסיפים לרשימה הזאת את מפלגת האם – הליכוד, מגיעים לתוצאה המדהימה לפיה רוב השרים בממשלה הם אנשי ליכוד או יוצאי ליכוד, וכך גם רוב שרי הקבינט המדיני-ביטחוני. ולא רק הם. גם יו"ר הכנסת, ח"כ יולי אדלשטיין, נמנה על צמרת הליכוד. נשיא המדינה ראובן ריבלין הוא איש ליכוד גם כן, ואפשר כמובן להרחיב את הרשימה עם שגריר ישראל באו"ם דני דנון, דמות מפתח בליכוד.

אנשי ליכוד בהווה ובעבר מפוזרים כיום בכל המערכות השלטוניות בתפקידי מפתח. זו תופעה מרתקת היכולה להסביר את התבססותו של הימין כגוש החזק והגדול במערכת הפוליטית. במרכז הגוש ניצבת מפלגת הליכוד ומסביבה מפלגות הלוויין שראשיהן יצאו מתוך הליכוד. אף שהסתכסכו עם נתניהו, הם הצטרפו לממשלתו כשותפים טבעיים.

היציאה החוצה מהליכוד, בדרך כלל בשל סכסוך עם נתניהו, והקמת מפלגות ימין חדשות שהופכות לכוח עולה בפוליטיקה, מצביעות על דינמיות וחיות מצד אחד, אבל לתופעה הזאת יש גם צד פחות זוהר מבחינת הליכוד. כל עוד נתניהו עומד בראשו, היכולת לצמוח לצדו כמעט שאינה קיימת. נתניהו פשוט אינו מסוגל לאפשר לשרים או חברי כנסת במפלגתו להאפיל עליו והם נדונים לפעול בצלו.

כך או אחרת, כשמסתכלים על ממדי תופעת המפלגות המונהגות על ידי יוצאי ליכוד, מבינים עד כמה מפלגה זו מהווה כוח משמעותי במערכת הפוליטית – לא רק בשל העובדה שהליכוד היא מפלגת שלטון כמעט עשור ברציפות, אלא גם משום שהיא נמצאת בדי.אן.איי של מפלגות אחרות. אפילו קדימה, שהייתה בשלטון בין השנים 2009-2006, הוקמה מתוך הליכוד לאחר שאריאל שרון התפלג מהמפלגה. רבים מבכירי קדימה ובראשם אהוד אולמרט, שכיהן כראש ממשלה, יצאו מהליכוד. למעשה מאז שנת 2001, כאשר אהוד ברק הפסיד את השלטון, הנהיגו את מדינת ישראל ראשי ממשלה מהליכוד: אריאל שרון בשנים 2006-2001, אהוד אולמרט בשנים 2009-2006 ומאז בנימין נתניהו.

לפריסה הרחבה הזאת וארוכת השנים של נציגות ליכודית במערכת השלטונית יש השפעה גדולה על היותה של הליכוד מפלגה בעלת חיות ועוצמה פוליטית. הסיבה לכך היא שפעילי הליכוד בכל הרמות נהנים מקרבה וגישה לשלטון, אל מקבלי ההחלטות ואל השררה. אין מדובר רק במפגשים באירועים מפלגתיים, אלא בלקיחת חלק אקטיבי במעשה השלטוני כעוזרים, יועצים, מנכ"לים של משרדים וארגונים, וקרבה לכל שרי הממשלה כמעט. הרי פעילי הליכוד מכירים באופן אישי גם את ליברמן, בנט, שקד, כחלון, יעלון ואפילו את לוי-אבקסיס (''הבת של''), מהשנים שאלה היו חלק מהמפלגה.

כניסתה של ח"כ אורלי לוי-אבקסיס למועדון ראשי המפלגות והאפשרות הסבירה שתהיה שרה בכירה בממשלה הבאה, מצביעה על כך שתופעת פזורת הליכוד תמשיך לעצב את המערכת הפוליטית ואת גוש הימין-מרכז גם בשנים הבאות.