מדוע המפכ"ל פועל לרכך את הכעס בימין נגדו?

שני הראיונות שהעניק מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך לכלי תקשורת מרכזיים המזוהים עם הימין, בסוף השבוע האחרון, אינם דבר שבשגרה. אלה כמובן לא היו ראיונות מקריים אלא תוצאה של מהלך תקשורתי, שנועד לרכך את הזעם כלפיו בימין.

אלשיך הוא מבכירי אנשי הציונות הדתית הממלאים תפקידי מפתח בצמרת המדינה. הוא מכיר היטב את הכעס כלפיו מתוך בית הגידול שלו בשל מה שנראה בעיני הימין כמוטיבציית יתר של המשטרה להביא להרשעת ראש הממשלה בנימין נתניהו. בעצת יועצי התקשורת שלו, התמסר אלשיך לראיון ארוך ופתוח עם עורך "מקור ראשון" חגי סגל [23 במארס], והעניק ראיון למהדורת החדשות החדשה של ערוץ 20 הנחשב לפרו נתניהו [22 במארס]. בשני הראיונות התייחס אלשיך באריכות לחקירות ראש הממשלה ולטענות הקשות כלפיו מהימין.

אלא שדווקא הבחירה בשני כלי תקשורת מגזריים, פופולריים מאוד בציונות הדתית ובימין בכלל, מעוררת אי נוחות. נשאלת השאלה, מדוע חשוב לאלשיך להסביר את עצמו באופן מיוחד דווקא לקהל זה? האם אין די בראיונות שהוא מעניק בנדיבות לכלי התקשורת הכי מרכזיים במדינה כדי להציג את משנתו ועמדתו ולגבות את שוטריו? האם יש למפכ"ל שאיפות פוליטיות עתידיות במסגרת הבית היהודי כפי שכבר נרמז בעבר?   

בהנחה שאלשיך כה בטוח בהתנהלותו, כפי שהוא טורח לומר, הוא אינו צריך לתת הסברים ארוכים לתקשורת על החקירה הכי נפיצה במדינה עוד לפני שזו הגיעה לסיומה. החקירות והממצאים אמורים לדבר בעד עצמם בסופו של תהליך, ומכאן התחושה ששיקולים הנוגעים לתדמיתו הם שמנחים את המפכ"ל והם שעומדים מאחורי עיסוקו המוגבר במתן ראיונות. 

אין בדברים הללו כדי להטיל דופי ביושרו של אלשיך או במטרה שמונחת מול עיניו – להביא לגילוי האמת. הבעיה עם אלשיך היא התנהלותו התקשורתית בכל אשר לחקירות ראש הממשלה. זו נראית מהצד כמו קמפיין בו הוא מעמיד את עצמו בחזית מול נתניהו, כאילו היו יריבים פוליטיים.

בראיון השנוי במחלוקת שהעניק לעיתונאית אילנה דיין [פברואר 2018], ערב פרסום המלצת המשטרה להעמיד את ראש הממשלה לדין, שידר אלשיך זחיחות ויצר את הרושם שהוא מבקש לספר יותר ממה שיכול היה לומר. אלשיך יותר מרמז שראש הממשלה שיבש הליכי חקירה כששלח חוקרים פרטיים לחפש חומרים מפלילים על חוקרי נתניהו – מידע שעד היום לא ברור מה טיבו ומדוע לא נחקר לעומקו. בעקבות הריאיון פרצה סערה מימין בטענה שלא ראוי שהמפכ"ל יפרסם מידע הקשור לחקירה, גם אם ברמז, לפני פרסום ההמלצות.

אין ספק כי בשנה האחרונה אלשיך הצליח להפוך ממושא ללעג והתקפות מצד התקשורת לדמות מרכזית ומוערכת. תהליך זה התרחש והתגבר ככל שהעמיד את עצמו בחזית התקשורתית בחקירות נתניהו. השינוי מקצה לקצה הינו תוצאה של תוכנית עבודה סדורה של יועצי תקשורת, אשר נועדה לשפר את תדמיתו הציבורית והתקשורתית של המפכ"ל שהייתה בשפל. המהלך הצליח מעל המשוער, ואלשיך נחשב היום למפכ"ל דומיננטי ולחביב התקשורת.

הסתעפות החקירות והתקפות ראש הממשלה על המשטרה רק הגבירו את הלוחמנות של המפכ"ל בהתבטאויותיו התקשורתיות. אלשיך יכול היה לבחור בממלכתיות ולגבות את חוקריו מבלי להעמיד את עצמו במרכז. זה לא היה פוגע בהתנהלות החקירות ואף מועיל לתדמית המשטרה, שאינה משופרת על פי כל סקרי דעת קהל. 

ההשוואה בין התנהלותו התקשורתית של אלשיך לבין התנהלותו של מפכ"ל המשטרה דודי כהן בימי חקירות ראש הממשלה אהוד אולמרט, היא מעניינת. הזיכרון הציבורי הקצר השכיח שגם אולמרט תקף את המשטרה והאשים את חוקריו בהדלפות מגמתיות כלפיו [2008]. נתניהו אמנם הפך את ההתקפות נגד המשטרה לקמפיין פוליטי, אבל גם אולמרט לא היה בדיוק ממלכתי.

רוב תקופת חקירות אולמרט שמר כהן על ממלכתיות. הוא הקפיד לגבות את חוקרי המשטרה והעניק הצהרות קצרות לתקשורת. כשפורסם שאולמרט הטיח בחוקריו כי הם "מדליפים בלי סוף ומנהלים קרב תקשורתי נגדו שחורג מכל נורמה", כהן רמז בתקשורת כי מקור ההדלפות הם עורכי דינו של אולמרט. באותה תקופה ספגה המשטרה ביקורת והשתלחות מצד שרים, ביניהם המשנה לראש הממשלה חיים רמון, אשר האשים את המשטרה במעשים שלא ייעשו בהתייחסו לחקירת פרשת ההטרדה המינית בה הסתבך; ושל שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן, שטען כי המשטרה הדיחה ראש ממשלה מכהן.

הריאיון המקיף הראשון שהעניק המפכ"ל כהן היה לעיתונאי ארי שביט ב"הארץ" [ספטמבר 2008], שנה וחצי לאחר כניסתו לתפקיד. בראיון זה ביקר את אולמרט ושרים נוספים כמו חיים רמון. בעקבות הראיון ננזף כהן על ידי הממשלה והתנצל על הדברים. למרות הכל כהן לא נסחף למערבולת של מלחמה אישית מול אולמרט ושריו. הוא חזר במהרה לקו ענייני, ובסופו של דבר תגובותיו המדודות רוב הזמן לא פגעו בהתקדמות החקירה נגד אולמרט. המשטרה המליצה על העמדתו לדין, הוגש נגדו כתב אישום, התנהל משפט והוא ריצה עונש מאסר.

הדבר מלמד שבחקירות נתניהו מה שיקבע בסופו של דבר הן הראיות שיוגשו ליועץ המשפטי לממשלה. שטף הראיונות של המפכ"ל לא ישנה במאומה את המהלך החקירתי.

אלשיך היה תורם הרבה יותר לתדמיתו הירודה של הארגון בראשו הוא עומד אם היה שומר על ענייניות, לא מפגין זחיחות בראיונות או נכנס למשחקי אגו מול ראש הממשלה. האופן בו הוא מתנהל אינו פוגע בחקירה כמו שהוא אינו תורם לה, אבל מסב נזקים תדמיתיים למשטרה, בעיקר בקרב תומכי נתניהו המשוכנעים שראש הממשלה נרדף בידי המפכ"ל.