דילוג לתוכן העיקרי

עידן הפוסט ממלכתיות: כשהנשיא הופך ליו״ר האופוזיציה

את מרב תשומת הלב בטקס פתיחת כנס החורף של הכנסת משך נאומו של הנשיא ריבלין, שתקף במילים קשות ובוטות את ממשלת נתניהו. דבריו החריפים הדגישו את חולשתן של סיעות השמאל-מרכז, ואת המשך ההידרדרות במעמדם של סמלי המדינה והדמוקרטיה הישראלית.
RTX3HUCO2.jpg

מחיאות הכפיים הנלהבות מספסלי האופוזיציה, שליוו את נאומו של נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין בפתח כנס החורף של הכנסת (23 באוקטובר), היוו ביטוי נוסף למצוקתה בעידן נתניהו. לרגע ניתן היה לחשוב שהנשיא ריבלין, בשר מבשרו של הליכוד, הוא יו"ר האופוזיציה. במילים חדות ונחושות הוא תקף את הממשלה הנוכחית, והזהיר מפני הסכנה הטמונה בכיוון שאליו היא לוקחת את המדינה: אובדן הממלכתיות ופגיעה במוסדות שלטוניים החיוניים לדמוקרטיה.

נאומו של ריבלין היה כתב אישום חמור נגד שלטון הימין וראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא השתלט על סדר היום וכבש את הכותרות, מה שהדגיש את היעדרותה משם של אופוזיציה מאוחדת בכנסת. במקום להיות הגוף המרכזי שמבקר את הממשלה ומוביל את השיח הציבורי הפוליטי בישראל, היא שוב התגלתה כגוף מפולג ללא הנהגה, שחלקים ממנו פוזלים בראש חוצות לימין ולכן נמנעים מלתקוף אותו.

אף שבכל ההצהרות והנאומים של מנהיגי האופוזיציה - יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי, יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד - הם טוענים כי שלטון האיש נתניהו קרב לסופו, בשיחות סגורות במפלגותיהם הם מעריכים דווקא שהממשלה כרגע עמידה ובעלת יכולת הישרדות גם לשנה הקרובה.

נאום ריבלין, שאומץ מיד בידי יריביו של נתניהו מהשמאל עד המרכז, היווה תגובה למציאות מטרידה של גל חקיקה דורסנית ואנטי-דמוקרטית, בהובלתו של ראש הממשלה. במרכזו של הנאום הזה ניצב פרדוקס ברור: מצד אחד, הנשיא דיבר על חשיבותה של הממלכתיות ועל הצורך בשמירה על מוסדות המדינה ועל סמליה מפני החקיקה והשיח הפופוליסטי בהנהגת הקואליציה. מצד שני, בעצם העובדה שנקט עמדה מובהקת ומתח ביקורת חריפה כל כך כלפי הממשלה, ריבלין עצמו הפר את אותה ממלכתיות, ואת האיזון והריחוק מהפוליטיקה שאמורים לאפיין את מוסד הנשיאות.

בשיאו של הנאום הזהיר ריבלין מ"מרוחות של מהפכה או הפיכה". הוא הוסיף כי ״המהפכה הזאת מבקשת לקרוע סוף-סוף את מסכות הצביעות, לכאורה, מעל שומרי הסף כולם. במהפכה הזאת השליט הוא גם הקורבן. ׳אנחנו נראה לכם מה זה׳ - זהו פס הקול של המהפכה. תמה הממלכתיות מהארץ ואחרינו המבול״. ריבלין ביקש להגן על מפכ"ל המשטרה, שופטי בית המשפט העליון, הצבא והשב"כ, שספגו בשנה האחרונה מתקפות קשות מצד פוליטיקאים מימין, בהם גם ראש הממשלה.

בשנים האחרונות מנהל הנשיא ריבלין מערכת יחסים קשה וטעונה עם נתניהו. אך זו לא הייתה הסיבה המרכזית לכך שדבריו החריפים גרמו חוסר נוחות גם לבכירים בליכוד הנמנים על אוהדיו. "זה היה נאום פוליטי לחלוטין ולא ראוי", אמר לאל-מוניטור שר בליכוד, שבבחירות לנשיאות במליאת הכנסת ב-2014 הצביע עבור ריבלין, בניגוד לעמדתו של נתניהו.

באירוע פתיחת כנס החורף של הכנסת לא הורגשו חגיגיות או ממלכתיות. הטקס התקיים בצל חקירות ראש הממשלה השונות, והמאמץ האגרסיבי של ראשי הקואליציה לחוקק חוק שימנע פתיחת חקירות נוספות נגדו (חוק שאפילו היועץ למשפטי לממשלה הביע עמדה חד משמעית וחריגה נגדו). נתניהו אפילו לא ניסה להתחפש לממלכתי. הוא, מבחינתו, מנהל מלחמת הישרדות משפטית, פוליטית וציבורית - וכל האמצעים כשרים. "בנאום החמוצים" שלו הוא לעג לביקורת כלפיו מצד התקשורת והאופוזיציה, ופעל כדי להחריף את השיסוי בין השמאל לימין - שיטה שהעניקה לו בבחירות האחרונות לא מעט מנדטים וחביבה על הבייס שלו בליכוד.

נאומי פתיחת כנס כנסת של ראשי הממשלה מוקדשים בדרך כלל להתוויית סדר יום ולהצהרת כוונות מדיניות ופוליטיות. נתניהו הקדיש את דבריו להטמעת הנרטיב שלו: החיים במדינת ישראלים מעולים, אף שיש מי שמתעקש, מסיבות לא ענייניות, לטעון שהכל כאן רע. הוא התכוון כמובן לתקשורת וליריביו הפוליטיים מהאופוזיציה.

נתניהו הזכיר לציבור ש"ישראל נמצאת בתנופה מדינית וכלכלית חסרת תקדים. עוצמתנו הביטחונית גדולה מתמיד. היסודות הלאומיים שלנו איתנים… בתוך כעשור נהפוך למדינה עם עשרה מיליון אזרחים ועם תל"ג של חצי טריליון דולר". הוא התרברב כי הוא פוגש "עשרות רבות של מנהיגים. הם מעריצים אותנו על המלחמה העקבית והנחושה שלנו בטרור, על החדשנות הטכנולוגית, על הנכונות שלנו לשגר משלחות מצילות חיים".

את מבקריו הוא כינה "תעשיית הדכדוך", כפי שכבר עשה בעבר, אך הפעם הוסיף לכך סלוגן חדש: ״לאחרונה תעשיית הדכדוך אפילו הצמיחה ענף חדש. ענף החמוצים". החמוצים הם אותם עיתונאים, פוליטיקאים ואנשי שמאל שלטענת נתניהו נהנים מהשפע ומהחיים הנוחים בישראל, טסים לחופשות בחו״ל, אבל עדיין אינם מבחינים בגדולתו של ראש הממשלה.

גם בספסלי האופוזיציה נעדרה ממלכתיות. ח"כ יעל גרמן מיש עתיד סיננה לעבר ראש הממשלה "אתה בושה" כשירד מהפודיום בדרכו לכיסאו. גרמן העידה על כך בעצמה בראיון נסער לגלי צה"ל ביום שלישי (24 באוקטובר). כשנשאלה מה הייתה רוצה שיקרה במושב הזה בכנסת, ענתה: "היינו רוצים שבתוך כמה חודשים יוגש כתב אישום… כמה שיותר מהר". בהמשך ציינה כי היא בטוחה שזה מה שיקרה. גרמן שכחה כנראה שמנציגי הציבור בכנסת המדברים בשבח הממלכתיות, מצופה לשמור על ממלכתיות גם כשהם מותחים ביקורת על ראש הממשלה. בוודאי שעליהם להימנע מלחרוץ את דינו של ראש הממשלה, או של כל אדם אחר, לפני שחקירתו הסתיימה והוחלט אם להעמידו לדין.

נתניהו מגיע אל הכנס הזה של הכנסת בעיצומו של קרב חייו, על שמו ועל הקריירה הפוליטית שלו, אך יחד עם זאת מצבו הפוליטי איתן מתמיד, לפחות בשלב זה. הוא חזק בליכוד כפי שלא היה הרבה שנים, והקואליציה שלו מורכבת משותפים שאינם מעוניינים בבחירות. מי שנכח שבישיבת סיעת הליכוד ביום שני ראה את קבלת הפנים המחבקת שבה התקבל ראש הממשלה – עדות לכך שבליכוד עדיין לא רואים את סופו הפוליטי מתקרב.

ספק רב אם ההתרחשויות בטקס פתיחת כנס החורף של הכנסת ישנו משהו בדעת הקהל הישראלית. זה היה שיח פוליטי פנימי, שמתקיים בעיקר בתוך הימין. האופוזיציה, שאמורה לשחק תפקיד משמעותי בזירה הפוליטית, נשארה חסרת רלוונטיות בשולי הדברים. וכל זאת, דווקא במה שאמור להיות יום חגה של הכנסת.

More from Mazal Mualem

Recommended Articles