האם נתניהו מעכב בכוונה את הורדת המגנומטרים?

ביום ראשון [23 ביולי] תקף אזרח ירדני את המאבטח בשגרירות ישראל בירדן באמצעות מברג. המאבטח ירה בו והרגו. ירדני נוסף נהרג מכדור תועה. יומיים קודם, בערב שבת, הגיע עומר אל-עבד, פלסטיני בן 19 מהכפר כובר, להתנחלות חלמיש הסמוכה, חדר לאחד הבתים ורצח בדקירות סבא בן 70 ואת בנו בן ה-36 ובתו בת ה-46. חמשת הילדים הקטנים שנכחו בבית, הוסתרו בחדר בקומה השנייה ע"י אמם, עד שהגיע אחד השכנים וירה במחבל. באותו יום נהרגו במהומות הקשורות להר הבית ארבעה פלסטינים. מזרח ירושלים והגדה הגיעו לנקודת רתיחה. לראשונה מזה זמן רב נראו מאות פלסטינים מפגינים ברחובות ומכלים את זעמם בסמלי השלטון הישראלי.

כל זה, בגלל מגנומטרים שהציבה ישראל בכניסה למסגד אל אקצא, בעקבות הפיגוע שיצא מהמסגד ביום שישי, 14 ביולי (עליו נכתב במאמר קודם כאן). עמל של קרוב לשנתיים, במסגרתן הצליחה מערכת הביטחון הישראלית להשתלט, לרסן ולהדביר את גל טרור הסכינאות והיחידים שפרץ בספטמבר 2015, התפוגג תוך שבוע ימים.

שני פקטורי ריסון חשובים שמשמשים בדרך כלל להורדת הלהבות, נעדרים מהסבב הנוכחי: הראשון, הוא ממשל אמריקאי אחראי, בקי ונמרץ, שמסתער על מצב מהסוג הזה כמעט מהרגע הראשון ומתווך בין הצדדים. השני הוא בנימין נתניהו.

יותר ויותר עולה השאלה, האם נתניהו מעכב בכוונה את הורדת המגנומטרים כדי להגביה את גובה הלהבות ולהסיט את תשומת הלב הציבורית והתקשורתית בישראל מגל החקירות הגואה נגדו. בסוף השבוע האחרון חתם מיקי גנור, מי שהיה המתווך בין ישראל ל"תיסנקרופ", על הסכם עד מדינה ועכשיו יתחיל מצעד הנחקרים והמופללים בעקבות עדותו. צפויה סערה ציבורית עזה. כרגע אין כל אינדיקציה שראש הממשלה נתניהו יסתבך גם בפרשה הזו, אבל מקורביו ובראשם עו"ד דוד שמרון מסובכים בה עד צוואר.

האם ייתכן שנתניהו איבד את מתינותו וסלידתו מהרפתקאות ביטחוניות, בין היתר בגלל תחושת המצור שהוא חש לאור החקירות? הדעות חלוקות והתמונה מורכבת. אלמנט אחד משחק תפקיד משמעותי ביותר בהליכתו של נתניהו ימינה בכל הקשור להר הבית: הקרב בימין הישראלי על מנדטים ופופולריות. למן הרגע הראשון סונדל נתניהו על ידי נפתלי בנט ורבים משרי הליכוד, שקראו לו לא לוותר ולא להוריד את המגנומטרים.

ראש הממשלה, שמשתדל לא לתת לבנט להתייצב מימינו בשום הזדמנות, התקשה להכריע. את ההחלטה על הצבת המגנומטרים הוא קיבל בחיפזון, ערב צאתו לפריז, מבלי שהתקיים על כך דיון קבינט ומבלי שצה"ל ושירות הביטחון הכללי הוכנסו לתמונה. לו היה נועץ בשב"כ או בצבא, היה נתניהו שומע שהצבת המגנומטרים עלולה להצית מחדש את אינתיפאדת הבודדים ולאחד את כל העולם הערבי-אסלאמי סביב הפלסטינים, אירוע שכבר מזמן לא קרה.

אבל נתניהו לא התייעץ, וזה בדיוק מה שהוא קיבל. בצה"ל מדווחים על רמת התלהמות ברשתות החברתיות כמותה לא נצפתה שנים. שני השונאים הגדולים ביותר בסביבה, אבו מאזן ואיסמעיל הנייה, הוטחו זה לזרועותיו של זה. נשיא טורקיה ארדואן מיהר להצטרף לחגיגה והפגנות ענק נצפו בירדן, בה תנועת "האחים המוסלמים" דומיננטית.

בעוד הקבינט הישראלי יושב בלילה שבין ראשון לשני בניסיון למצוא סולם שאפשר יהיה לרדת בעזרתו מהעץ בלי לספוג מהלומה ציבורית כבדה, אירע האירוע בשגרירות הישראלית בירדן. הסיפור החל להזכיר את אותה התנקשות אומללה של המוסד הישראלי בחייו של חאלד משעל, שנעשתה על אדמת ירדן, נחשפה מבעוד מועד ואילצה את ראש הממשלה הטירון, בנימין נתניהו, להציל את חייו של משעל, לשחרר את השייח' אחמד יאסין ולהתחנן בפני המלך חוסיין שיסלח [1997].

ייתכן שדווקא התקרית הנוכחית תסייע לנתניהו לרדת מהעץ, בהסדר נוסח "המאבטח תמורת המגנומטרים". בינתיים נצורים אנשי השגרירות הישראלית בירדן במבנה השגרירות, הירדנים דורשים לחקור את המאבטח הישראלי וישראל מסרבת. השטחים בוערים, אבו מאזן הודיע על הפסקת התיאום הביטחוני והמוני פלסטינים מתפללים מדי ערב בשער האריות, מחוץ למתחם המסגדים, כשבמקומות רבים נוספים נערכות הפגנות סוערות.

בנוסף לכל הצרות, נרשם מתח לא קטן בין מערכת הביטחון לבין הדרג המדיני, נתניהו העדיף, בכל הקשור להר הבית, את המלצות המשטרה, והתעלם מהמערכת הביטחונית. למשטרה אין ראיית עולם רחבה, היא לא מתעניינת במצב ביהודה ושומרון או בסיטואציה הגיאופוליטית. נתניהו העדיף לעבוד עם המשטרה, ועכשיו הוא מוצא מולו את הצבא ואת השב"כ.

עבודת נמלים של קרוב לשנתיים, אותה לומדים כמעט בכל מדינות המערב, יורדת כעת לטמיון. בצה"ל ובשב"כ פיתחו מערכות של אלגוריתמים שמנטרות את הרשתות החברתיות ויודעות לזהות, בוודאות גבוהה יחסית, מפגעים פוטנציאליים. מאמץ עצום שכלל משאבים רבים הושקע בשטח עצמו, בדרכים יצירתיות ועקיפות. בהובלת הרמטכ"ל רב אלוף איזנקוט ושרי הביטחון יעלון וליברמן הצליחה ישראל להשאיר את רוב רובה של האוכלוסייה הפלסטינית מחוץ לסכסוך, לא פגעה ברמת החיים, בתנועה החופשית ובאישורי העבודה בישראל. כך הושג הניצחון על אינתיפאדת היחידים, ולכן רב עכשיו התסכול כשכל זה נמחק אל מול ההתפרצות הנוכחית.

המחבל עומר אל-עבד העלה לעמוד הפייסבוק שלו פוסט ובו צוואה פומבית והודעה שיוצא לבצע פיגוע, כשעה וארבעים דקות לפני הביצוע בפועל. על הנייר, אמורה הייתה מערכת הביטחון הישראלית לנטר את הפוסט הזה במהירות, והמכונה של צה"ל והשב"כ אמורה הייתה ללכוד את אל-עבד בטרם יבצע את זממו. במציאות, זה לא קרה. המערכות המשוכללות והחכמות שבנתה ישראל אינן הרמטיות.

כעת מנתחים לאחור איך חמק אל-עבד בין האצבעות בדרכו לחלמיש, וכיצד חמקו שלושת הערבים הישראלים, שבוע קודם, בין מערכות הניטור השונות בדרכם להר הבית. בינתיים, השתחרר השד מהבקבוק והוא משתולל עכשיו ברחובות ירושלים והגדה המערבית. בישראל מתפללים שלא ידליק את האזור כולו ומייחלים למבוגר אחראי כלשהו שיבוא להרגיע. כרגע, אין כזה.