דילוג לתוכן העיקרי

3 שנים לצוק איתן: המשחק המסוכן של ישראל

ממרחק הזמן, מערכת "צוק איתן" הסתיימה בניצחון של ישראל, שמעוניינת לשמר את שלטון חמאס בעזה על אש קטנה. הלחץ עליו מצד הרשות הפלסטינית ומצרים ונקודת השפל אליה התדרדר הארגון עלולים למצוא ביטוי במלחמה נוספת בדרום.
Palestinian Hamas militants attend the funeral of their comrade Ibraheem Abu Al-Naja in Rafah, southern Gaza Strip June 8, 2017. REUTERS/Ibraheem Abu Mustafa - RTX39MDV

השבוע לפני שלוש שנים [יולי 2014] בדיוק פרץ מבצע "צוק איתן". שני הצדדים, ישראל והפלסטינים, התדרדרו למבצע הזה כנגד רצונם, והוא הפך לסבב הלחימה הגדול ביותר בהיסטוריה העוינת שבין רצועת עזה למדינת ישראל. הוא נמשך 51 ימים והסתיים במה שכונה אז "תיקו אסטרטגי א-סימטרי" (עפ"י האלוף במילואים עמוס ידלין).

חמאס אכן הוכה קשות, אך הצליח להסב נזק משמעותי גם לישראל, להפציץ את עריה לאורך המבצע כולו, ולהכניס לחרדות גם את תושבי תל אביב, למרות ש"כיפת ברזל" סיפקה לכרך הישראלי מטריה אווירית אבסולוטית. חמאס איבד את רוב מנהרות התקיפה שלו אבל לא הוכרע, הצליח לשרוד את המלחמה על רגליו מול הצבא החזק, מצויד ומאומן ביותר במזרח התיכון, והביא לסגירת נמל התעופה הבינלאומי של ישראל ל-48 שעות.

היום, במרחק הזמן, נראה כי ההכרזה על תיקו עשתה חסד עם חמאס: בעצם, על פי המספרים, הסטטיסטיקה ומצבם של המתמודדים שלוש שנים אחרי, ישראל ניצחה בצוק איתן בנקודות. שלוש השנים שחלפו מאז המבצע היו השקטות ביותר מאז החלו הפלסטינים לשגר רקטות "קסאם" מהרצועה לעבר ישראל [2001].

חמאס נמצא, על פי גורמי מודיעין ישראלים, "בנקודת השפל הנמוכה ביותר באבולוציה שלו". גורמים ישראלים מדיניים מגדירים את הנקודה הזו כ"מאבק קיום של ממש". המצב ברצועת עזה לא השתפר, אלא להיפך: שיקום הרצועה מתקדם בעצלתיים, חשמל כמעט אין, המים מזדהמים והולכים, האבטלה בשיא של כל הזמנים והביוב זורם לים.

"פעם הם עוד היו יכולים ללכת בקיץ לים ולהתנחם קצת. היום, גם הים כבר לא בטוח, כי הוא מזוהם משפכים. אחד המקומות הצפופים ביותר על כדור הארץ, באחד הקיצים החמים ביותר שאפשר להעלות על הדעת, כמעט בלי מזגנים, בלי תקווה, בלי מוצא כלשהו", אמר לאל-מוניטור גורם צבאי ישראלי בכיר.

בישראל, מאידך, המצב הפוך: יישובי עוטף עזה, המופצצים דרך קבע בימי חירום, פורחים ונהנים משלווה והגירה חיובית מאסיבית של משפחות צעירות. הכלכלה הישראלית ממשיכה לפרוח, ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי סיים זה עתה ביקור היסטורי בן שלושה ימים, ותל אביב היוקרתית והיקרה נראית מרוחקת מעזה מיליוני שנות אור, כשבמציאות מפרידים ביניהן כ-65 ק"מ בלבד.

למרות כל האמור לעיל, בישראל מודאגים: מתאם הפעולות בשטחים, אלוף יואב (פולי) מרדכי, היה זה שהתריע בסבב הקודם כי התדרדרות המצב ההומניטרי בעזה עלולה לדחוף את חמאס אל הקיר, ממנו ניתן יהיה לפרוץ רק בפיצוץ גדול. צוק איתן היה ביטוי למצוקת חמאס, שהמצור סביבו הלך והתהדק בקיץ 2014. היום, חמאס יכול רק להתגעגע לקיץ ההוא. אפילו קטאר, המיטיבה האחרונה שלו, נתונה במצור משלה. אבו מאזן, היושב ברמאללה, הוא האחראי על "משבר החשמל". במצב הדברים נאלץ חמאס להתרפס בפני המצרים, שמוכנים לדבר על הקלת המצור תמורת הכנסתו של מוחמד דחלאן למעבר רפיח ושיתוף פעולה אמיתי של חמאס במאבק המצרי נגד "מחוז סיני" של דאע"ש, שממשיך להפיל חללים בצבא מצרים על בסיס יומי.

ישראל בדילמה לא פשוטה. ניצבת בין הצדדים השונים, נקרעת ישראל בין אבו מאזן, שמנסה להפיל את חמאס, לבין המצרים, שמתמרנים עכשיו עם חמאס. ממשלת נתניהו רואה בחמאס סוג של נכס אסטרטגי יקר מציאות שמאפשר לה להמשיך לטעון שאין פרטנר מדיני אמיתי בצד הפלסטיני. נפילת חמאס והשתלטות מחודשת של אבו מאזן על הרצועה יכולים להמיט אסון על אסטרטגיית נתניהו, שמעדיפה יריב פלסטיני מפולג על פני פרטנר ברור.

ישראל מעוניינת לשמר את שלטון חמאס בעזה, אבל על אש קטנה ובעצימות נמוכה. זהו משחק מסוכן. ישראל יכולה לאבד שליטה על הצעצועים בהם היא משחקת, כפי שאיבדה ב-2014. האלוף מרדכי יצא השבוע [9 ביולי] בהתקפה בוטה נגד חמאס כשחשף בעמוד הפייסבוק שלו איך הארגון מפקיע את מחירי הסולר שהוא קונה על מנת לספק לתושבי הרצועה את מעט החשמל שהם מקבלים. אבו מאזן אמור היה לצאת במקביל לקהיר, כדי לנסות לצנן את ההתלהבות הקהירית מהרומן החדש עם עזה, בחסות דחלאן. אל תוך המהומה הזו תוסיפו את הפיגוע הרצחני של דאע"ש בחיילים מצריים ברפיח בסוף השבוע (7 ביולי), ואת האמירה הישראלית שבאה בעקבותיו, לפיה חמאס לא באמת מסייע למצרים להילחם בטרור בסיני, מכיוון שהוא מאפשר מעבר חופשי של פעילי טרור מסיני לרצועה (האלוף מרדכי). זהו סלט מזרח תיכוני אופייני המכיל את כל החומרים מהם נוצרת בסופו של דבר מלחמה נוספת, מלחמה שאף אחד מהצדדים לא באמת רוצה או צריך עכשיו, אבל עלולה לפרוץ בדיוק כפי שפרצה בפעם הקודמת.

מעל כל זה, מרחפת העובדה שחמאס מחזיק בגופותיהם של שני לוחמי צה"ל שנהרגו בצוק איתן, סגן הדר גולדין (אחיינו של שר הביטחון לשעבר משה יעלון) וסמ"ר אורון שאול. בנוסף, חמאס מחזיק כנראה בשלושה אזרחים ישראלים שחצו את הגדר ביוזמתם.

בשנתיים הראשונות לאחר המבצע, נהנה נתניהו משקט יחסי מכיוון המשפחות השכולות גולדין ושאול ולא הקדיש יותר מדי אנרגיה לסוגיה. ככל שהזמן חולף, כך גובר הלחץ הציבורי והמשפחתי על הממשלה לעשות הכל על מנת להחזיר את גופותיהם של הלוחמים לקבורה בישראל. משפחת גולדין לא דורשת מהממשלה לשחרר מחבלים, אבל תובעת להפעיל לחץ כבד על חמאס ולהפוך את ההחזקה בגופות הלוחמים לנטל. נתניהו היה רוצה לעשות את זה, אבל הוא במלכוד לאור כל מה שתואר במאמר הזה. הגברת הלחץ על חמאס תחריף את המצב ותדרדר, אולי, את הסיטואציה כולה למלחמה נוספת. מה שנותר לישראל לעשות זה להמשיך לתמרן על הבלטה הצרה והמסוכנת עליה ניצבים כולם. והקיץ רק התחיל.

More from Ben Caspit

Recommended Articles