שכרון הכוח של ממשלת נתניהו-בנט

חמישה ישראלים וארבעה פלסטינים נוספו בשבועיים האחרונים לרשימת הקורבנות שגבה עד כה העימות בין ישראל לפלסטינים - סכסוך לאומי שמאיים להפוך למלחמת דת. בד בבד, ישראל, שנתפסה כאי של יציבות בלב אוקיינוס סוער, נראית יותר ויותר כרפסודה רעועה. שכרון הכוח הופך את ישראל מנכס אסטרטגי במאבק הגלובלי נגד קנאות וטרור איסלאמי, לספק מצטיין של חומרי הסתה עבור הג'יהאד העולמי. כשהשכרון הזה מתפרץ באתרים מקודשים לשתי הדתות, הוא מייצר עבור קנאי הדת חומר בעירה משובח.

בן כספית העלה כאן (24 ביולי) את ההשערה המצמררת, שנתניהו עיכב בכוונה את סילוק גלאי המתכות כדי להגביה את גובה הלהבות ולהסיט את תשומת הלב הציבורית והתקשורתית מגל החקירות הגואה נגדו. עם זאת, אף חוקר משטרה לא רדף אחרי נתניהו כשהוא פתח ב-1996 את מנהרת הכותל - טעות שעלתה ב-17 הרוגים ישראלים ועשרות הרוגים פלסטינים. כספית תהה אם ראש הממשלה חשש שהפגנת רפיון בהר הבית תדחוף מצביעי ימין לידי הבית היהודי, בראשותו של נפתלי בנט. ייתכן. אך מפלגת הבית היהודי טרם נולדה בשנת 2010, כשנתניהו ניפח שרירים מול טורקיה וסיבך את ישראל בפרשת המאווי מרמרה - המשט שניסה לפרוץ את המצור על רצועת עזה.

עדיין, אין להוציא מכלל אפשרות שחקירות המשטרה והלחץ מימין השפיעו לרעה על שיקול הדעת של נתניהו. אולם הצבת גלאי המתכות איננה טעות נקודתית, תלוית נסיבות אישיות או פוליטיות. תקלות דוגמת הצבת הגלאים נעוצות אינהרנטית בהרכב הדרג המדיני בירושלים וביחס העכור שלו לדרגים המקצועיים. ראשי הצבא, השב"כ, ושירות החוץ נכשלים פעם אחר פעם במאמציהם למזער את נזקי הכיבוש והקיפאון המדיני ולצמצם את השפעתם של שיקולים פוליטיים ואישיים על תהליך קבלת ההחלטות. המשבר בהר הבית חושף פגם יסודי במערכת האיזונים והבלמים בצמרת השלטון - מערכת חיונית מאין כמותה במצב של סכסוך אלים ואובדן תקווה להגיע לפתרונו.

בהעדר שר חוץ במשרה מלאה, אין סביב שולחן הממשלה אישיות בקיאה ובעלת יוקרה, שתציג את ההשלכות האזוריות והבינלאומיות של מהלך כמו ערעור הסטטוס קוו בהר הבית. תרומתו של שר הביטחון אביגדור ליברמן לתהליך קבלת ההחלטות בממשלה באירועים מעין אלה מתמקדת בהסתה נגד חברי הכנסת הערבים. הוא הדהים את גורמי הבטחון בהכרזה שלו שהוא מוכן לוותר בקלות על שיתוף הפעולה הבטחוני עם הרשות הפלסטינית. השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, מתגלה שוב ושוב כשר ההצתה. גל שריפות הופך אצלו להצתה לאומנית, אזרח בדואי שנורה למוות על ידי שוטר מוכרז על ידו כפעיל דאע"ש. הוא ניצל טקס קבלת פנים לנשיא ארצות הברית, כדי לספר לאורח על "מתקפת טרור", שהתבררה קודם לכן כתאונת דרכים.

מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, בעבר תושב התנחלות, מתחרה בארדן בשליפות מהמותן, ששיאן בהמלצה להציב את גלאי המתכות בהר הבית, בלא שתיאם את המהלך הנפיץ הזה עם ראשי הווקף. כבר בדיונים שהתקיימו ביום רביעי שעבר (19 ביולי), יומיים לפני הרצח המזעזע של משפחת סולומון בחלמיש, המליצו השב"כ, צה"ל וראשי תיאום הפעולות בשטחים לסלק את גלאי המתכות ולמצוא פתרון שיאפשר לישראל "לצאת בכבוד" מהעימות. כמו במקרה של היתרי הבנייה להרחבת העיר קלקיליה, המלצתו של הדרג המקצועי לאשר את המהלך הושלכה לפח האשפה.

גורל דומה היה להסתייגותו של השב"כ מההחלטה להוציא את הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית אל מחוץ לחוק בנובמבר 2015. ראש השב"כ אז, יורם כהן, הזהיר מפני המהלך הזה, בטענה שהוא יחזק את הארגון, יכביד על המעקב אחרי פעיליו ואלה המוסתים דרכו, ויקשה לסכל פיגועי טרור. איש מחברי הקבינט המדיני-ביטחוני לא שעה לדבריו של כהן (שר הביטחון אז היה משה יעלון).

ואמנם, השב"כ לא עלה על עקבותיהם של הצעירים מאום אל-פחם לפני שרצחו את שני השוטרים בשערי הר הבית ב-14 ביולי. שלושת בני משפחת ג'בארין הצליחו לאגור נשק קטלני, לסייר בזירת הפשע ולתכנן את ביצועו באין מפריע. הם יצאו לבצע פיגוע מתוך קנאות דתית הנובעת מהסתה השוטפת את העיר הערבית הגדולה במשולש. למנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ראאד סאלח,יש מעורבות רבת שנים בהסתה הזו. שכנם של המחבלים, חאלד פעור, אמר לשלומי אלדר כי מאז שהוצא הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית אל מחוץ לחוק, לא ניכרת במסגדים בעיר פעילות גלויה שלה. לדבריו, תושבי העיר, כולל אנשים דתיים, לא הבחינו בשום סימן שהעיד על הקצנתם של שלושת בני משפחת ג'בארין. אין זו אשמתם של תושבי אום אל-פחם. האחריות מוטלת על חבורת פוליטיקאים פופוליסטיים ורשלנים שדחפו את התנועה למחתרת.

ביום השואה (מאי 2016) עורר נאומו של סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן, את זעמם של שרי הימין. האלוף העז לדבר על ״תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט לפני 70 שנה״, ועל ״ניצנים של חוסר סובלנות, של אלימות ושל הרס עצמי בדרך ההידרדרות המוסרית״. ברמז עבה לדרג המדיני הבכיר, אמר גולן כי ״אין קל ופשוט יותר מלעורר חרדות, מלהלך אימים ואין יותר קל מהתקרנפות התבהמות והתחסדות״. לפני חודשיים פשט גולן את מדיו. הוא ידע שאבד הסיכוי שהוא ימונה לרמטכ"ל הבא. הממשלה הזאת מעדיפה נביאי שקר צייתנים על נביאי אמת אמיצים.

באופק הפוליטי אין סימני התפכחות ואף לא בדל הכרה בצורך בטיפול גמילה משיכרון הכוח. כל עוד הכיבוש נמשך, הפיגוע הבא הוא רק שאלה של זמן, מטרה ומספר הנפגעים. כל עוד הממשלה הנוכחית מצויה בשלטון, מובטח לנו שבמקום בקרת נזקים שקולה, הפיגוע הבא יביא בעקבותיו עוד משבר מקומי, מלווה בזעזוע אזורי ובשחיקה נוספת במעמדה האסטרטגי של ישראל.