דילוג לתוכן העיקרי

אחרי התקיפה האמריקאית בסוריה, האם טילרסון יצליח למצוא שפה משותפת עם רוסיה?

האסטרטגיה של ארה״ב למיגור דאעש נכנסת לפעולה, בזמן שמזכיר המדינה נוסע למוסקבה ומזכ''ל האו״ם קורא לאיפוק.
Battle damage assessment image of Shayrat Airfield, Syria, is seen in this DigitalGlobe satellite image, released by the Pentagon following U.S. Tomahawk Land Attack Missile strikes from Arleigh Burke-class guided-missile destroyers, the USS Ross and USS Porter on April 7, 2017.     DigitalGlobe/Courtesy U.S. Department of Defense/Handout via REUTERS    ATTENTION EDITORS - THIS IMAGE WAS PROVIDED BY A THIRD PARTY. EDITORIAL USE ONLY.  MANDATORY CREDIT.  TPX IMAGES OF THE DAY - RTX34MOP

האפשרות של תיאום בין ארה״ב לרוסיה במאמץ למיגור דאעש ואל-קאעידה בסוריה, שזכתה לעדיפות עליונה בקמפיין הבחירות של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ, זקוקה להנשמה מלאכותית בעקבות מתקפת הטילים האמריקאית על בסיס חיל האוויר הסורי ב-7 באפריל.

במכתב ששיגר להנהגת הקונגרס האמריקאי ב-8 באפריל כתב טראמפ, כי מטרת המתקפה על בסיס א-שעיראת היא ״לפגוע ביכולת הצבאית של סוריה לבצע תקיפות נוספות בנשק כימי, ולהניא את המשטר הסורי משימוש בנשק כימי או מהפצתו״.

שגרירת ארה״ב באו״ם, ניקי היילי, הזהירה שארצה ״מוכנה לעשות יותר, אבל אנחנו מקווים שלא יהיה בכך צורך״.

בעקבות מתקפת הטילים האמריקאית קרא מזכ''ל האו''ם אנטוניו גוטרש ״לנהוג באיפוק ולהימנע ממעשים שעלולים להעצים את סבלו של העם הסורי״.

האם אירועי השבוע האחרון חיזקו את האינטרסים של ארה״ב למיגורה של דאעש ולקידום חילופי המשטר בסוריה? התשובה לכך תלויה בכמה שאלות אחרות: האם התקיפה האמריקאית אכן תרתיע את הסורים משימוש נוסף בנשק כימי? מה יניבו פגישותיו של מזכיר המדינה האמריקאי, רקס טילרסון, במוסקבה (ב-12 באפריל)? ומה יעשו שותפותיה האזוריות של ארה״ב, שעשויות לזהות הזדמנות לחידוש התמיכה בחילופי שלטון בסוריה באמצעות באות כוחן.

ראשית, בנוגע לנשק הכימי, אם המשטר הסורי אכן השתמש בנשק שכזה, ובמיוחד בגז סארין, כפי שקבע בתחילה משרד החוץ הטורקי, עולה השאלה אם התקיפה המוגבלת אכן מספיקה כדי להרתיע את המשטר הסורי או ארגוני טרור ושאר ארגונים חמושים, שמחזיקים אולי ביכולות דומות. ממשלת סוריה אמנם הכחישה בתוקף שהשתמשה בנשק כימי, ואפילו שהיא מחזיקה בו, אך בקהיליית המודיעין האמריקאית מעריכים ״במידה רבה של ביטחון״, כך לדברי טילרסון, שמטוסים סוריים שהמריאו מבסיס חיל-האוויר א-שעיראת אכן השתמשו בנשק כימי, אולי אפילו בסארין, במתקפה על חאן שיחואן ב-4 באפריל. ארגון הבריאות העולמי דיווח לפחות על 70 הרוגים ועל מאות נפגעים כפי הנראה משימוש בכימיקלים רעילים ביותר, ובאומדנים מאוחרים יותר אף דיברו על מספרים גבוהים בהרבה. הארגון למניעת הפצת נשק כימי (OPCW) פתח בחקירה כדי ״לבחון את העובדות סביב החשד לשימוש בכימיקלים רעילים, כלורין על פי דיווחים, למטרות עוינות ברפובליקה הערבית הסורית״. מנגנון חקירה משותף שיזמו בשנה שעברה OPCW והאו״ם קבע שגם ממשלת סוריה וגם דאעש השתמשו בנשק כימי בשנים 2014 ו-2015.

התגובה המהירה שלחה אמנם מסר בדבר נחישותה של ארה״ב, במיוחד בפגישתו של טראמפ עם ראש ממשלת סין שי ג'ינפינג, שעסקה גם בצפון קוריאה, אבל מרווח נשימה כלשהו לשם יצירת קונצנזוס בינלאומי ולהוכחת אשמתה של סוריה עשוי היה - ויכול גם כעת - להעניק הזדמנות לתגובה נחרצת עוד יותר.

שנית, בעניין רוסיה, גם טראמפ וגם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין קיוו אמנם לפתוח דף חדש ביחסי ארה״ב ורוסיה, גם בעניין סוריה, אך טילרסון מגיע השבוע למוסקבה כשהאיזון העדין נוטה לכיוון של משבר יותר מאשר להזדמנות. בהצהרה לתקשורת שפרסמה לשכתו של פוטין ב-7 באפריל כונתה התקיפה האמריקאית בסוריה ״אקט של תוקפנות״, והרוסים אף הצהירו: ״לצבא הסורי אין נשק כימי״. מוסקבה השעתה את הסכם התיאום האווירי עם ארה״ב בסוריה, ובכך הגבירה את הסיכוי להסלמה צבאית בשוגג. ארה״ב, מצדה, העניקה באמצעות אותו מנגנון של תיאום אווירי התראה קצרה לרוסים בדבר התקיפה המתוכננת, כדי להימנע מנפגעים או למזער את מספרם.

פוטין העניק עדיפות עליונה לכינונה מחדש של רוסיה כמעצמה אזורית במזרח התיכון. תמיכתו במשטר הסורי שיפרה את המוניטין שלו כבן ברית אמין, והוא ודאי לא ירצה לאבד את שמו הטוב. פוטין הפנים את הלקחים מ-2011, אז נענתה ממשלתו להחלטת האו״ם שאישרה התערבות צבאית בלוב, מהלך שהוביל להדחתו של הרודן הלובי מועמר קדאפי. קשריה של רוסיה עם איראן השתפרו עוד יותר בעקבות ביקורו של נשיא איראן חסן רוחאני במוסקבה בחודש שעבר, כפי שדיווח מקסים סוחוב, ובין השתיים שוררת תמימות דעים בתמיכתן באסד. נשיא רוסיה שוקל אולי מהלכים משלו להסלמת המצב בסוריה, כגון פריסת כוחות נוספים ואפילו הטלת סגר אווירי של רוסיה מעל המדינה, או כל מהלך דומה. מזכיר המדינה האמריקאי עלול להיתקל באנטגוניזם קשה בעת ביקורו במוסקבה. 

אך ייתכן שהניסיון הרב של טילרסון בניהול משא ומתן קשה אך מוצלח מול רוסיה, כשכיהן כמנכ״ל אקסון מוביל, מכשיר אותו למשימה שניצבת בפניו כעת, להחזיר את הקשרים עם רוסיה למסלולם. שתי המדינות מבקשות למגר את דאעש ושאר ארגוני טרור; זה לא השתנה. ב-3 באפריל, יום לפני המתקפה בחאן שיחואן, שוחח טראמפ בטלפון עם פוטין כדי לגנות את מתקפת הטרור בסנט פטרבורג ולהדגיש את המחויבות המשותפת [של שתי המדינות] למלחמה בטרור. שני הצדדים יכולים להדגיש ולחזק גם את המחויבות שלהם לאסור על שימוש בנשק כימי, כדי לשלוח מסר ברור וחיוני הן לממשלת סוריה והן לארגוני טרור בעלי יכולת להשיג נשק כזה. 

שלישית, קיימת גם השאלה אם מדינות האזור יפרשו את מתקפת הטילים שיזם הממשל לשם הרתעה משימוש בנשק כימי כאור ירוק להחיות מחדש את האפשרות של חילופי משטר בסוריה באמצעות באות כוחן. טילרסון רמז לשינוי אפשרי ביחס לאסד, כשאמר: ״אני לא הייתי מנסה להסיק [שמתקפת הטילים האמריקאית] משנה במשהו את המדיניות שלנו או את עמדתנו בעניין המעורבות הצבאית בסוריה״, ואף הוסיף שתהליך פוליטי פנים-סורי הוא שצריך ״להוביל לפתרון סוגיית עזיבתו של בשאר אל-אסד״. ואולם, רק בשבוע שעבר אמר טילרסון שאת מעמדו של אסד ״יקבע העם הסורי״. טראמפ עצמו אמר כי הגישה שלו כלפי סוריה ואסד ״השתנה עד מאוד״ בעקבות תמונות הזוועה הטראגיות שהגיעו מחאן שיחואן. 

ברוס רידל כותב שהמתקפה האמריקאית בסוריה ״תגביר את הציפיות״ בסעודיה, שכן ״משפחת המלוכה תצפה לאסטרטגיה אמריקאית לסילוקו של אסד במוקדם ולא במאוחר. הסעודים רוצים לראות תקיפות צבאיות נוספות נגד מטרות של המשטר הסורי ונגד איראן״. 

אבל ״פרט לכסף, לסעודים אין הרבה מה לתרום לקמפיין נגד המשטר של אסד ונגד תומכיו האיראנים בסוריה,״ מוסיף רידל. ״הממלכה שקועה עמוק בבוץ בתימן, וחיל האוויר המלכותי הסעודי טרוד מספיק בהפצצות על המורדים החותים ועל הכוחות הנאמנים לנשיא לשעבר עלי עבדאללה סאלח. גם ההגנה האווירית הסעודית עסוקה כל כולה בסיכול התקפות הטילים על עריה מכיוון תימן. כמו כן, בממלכה לא ששים לערב במלחמה בתימן את כוחות הקרקע - בין אם זה הצבא הסדיר או המשמר הלאומי של סעודיה - ועוד פחות מזה לשלוח אותם לסוריה הרחוקה. המודיעין הסעודי מצטיין במלחמה בטרור מבית, אך אין לו שום ניסיון בפעילות צבאית חשאית, שלא כמו כוח אל-קודס של משמרות המהפכה האיסלאמית של איראן... אם מתקפת טילי השיוט היא אירוע חד-פעמי, ולא תלווה בהתערבות צבאית אגרסיבית יותר מצד ארה״ב, האכזבה בריאד תהיה גדולה. ריאד תמשיך לשתף פעולה נגד איראן במפרץ הפרסי ובתימן, אך נדמה ששוב נופצה התקווה שיום אחד, איכשהו, תפטור אותה אמריקה מעונשו של אסד. אם הממשל לא יקפיד בלשונו בשאלה עד לאן הוא מוכן להרחיק כדי לסלק את אסד מסוריה, נראה שדבריו עלולים לחזור אליו כמו בומרנג ולחבל בקשריו עם הממלכה״.

אמברין זמאן מסבירה שהתקיפה הכימית ותגובתה של ארה״ב עשויים לשנות את הקריאה להדחתו של אסד, ולהפוך על פיה את המגמה האטית אך הניכרת לעין. אף שברוב הדיווחים בתקשורת הממוסדת ממשיכים להתייחס אל הארגונים החמושים כאל ״מורדים״, עם הקונוטציה המתבקשת של ״לוחמי חירות״ או של משחררים, כפי שכבר סיקרנו בפרוטרוט, אדלב נותרה בשליטתו של ״ערב רב״ של ארגונים המזוהים עם ג'בהת אל-נוסרה, של ארגונים סלאפיים כמו אחראר א-שאם, של טורקמנים ושל שאר כנופיות חמושות שזוכות לתמיכת הטורקים ואחרים. בחודש שעבר הסברנו בטור הזה מדוע אדלב, יותר מאשר א-רקה, עשויה להיות קו השבר שיכריע את עתידה של סוריה. אל-מוניטור הוא אחד מכלי התקשורת הבודדים שציטטו לא אחת את הדו''ח של אמנסטי אינטרנשיונל ל-2016, ״עינויים היו העונש שלי״ - מסמך המתעד את המציאות ואת הברוטליות של שלטון השריעה שכפו ״המורדים״ על אדלב ועל חאלב. כל מי שקורא להחלפת המשטר בדמשק צריך להביט ארוכות במתרחש באדלב, בחיפוש אחר עתיד חלופי בסוריה.

ולבסוף, בן כספית מישראל פולס מדווח על כך שמתקפת הגז על אדלב הובילה להערכת מצב מחודשת של ישראל בעניין מדיניותה כלפי סוריה. ״לאחר הסכם פירוקה של סוריה מנשק כימי, היה ברור בירושלים כי ישראל יצאה מכלל סכנה בכל הקשור להפעלת נשק השמדה המונית כימי נגד תושביה. הערכת המצב הישראלית הזו הובילה לוויתור ישראלי על מערך ההתגוננות האזרחית כנגד נשק כימי. עד אז, כל אזרח ישראלי קיבל מהממשלה ערכה מצוידת ובה מסיכת אב״כ וציוד נוסף. המערך הזה היה יקר, קשה לאחזקה ומסורבל, אך שריר וקיים כל עוד חשה ישראל מאוימת. מאז 2013 נזנח מערך ההתגוננות ופס הייצור של מסיכות אב״כ בישראל הושבת. האירוע באדלב ביום שלישי, מעמיד בספק את הצעד הזה״, כותב כספית.

״ויש עוד משהו״, הוא מוסיף, ״מי יבטיח כעת לישראל שאסד לא הצליח להעביר לחיזבאללה כמות שיורית כזו או אחרת של גז עצבים? כשמדובר בחומר לחימה כימי, ההעברה יכולה להתבצע בחתימה נמוכה, ללא שיירות ארוכות או משאיות כבדות. חיזבאללה יכול להשתמש בטכנולוגיה איראנית להרכבת החומרים הללו על טילים שברשותו, והנה חיזבאללה אחר לגמרי מזה שישראל התרגלה אליו... תרחישי האימים הללו נשמעים עדיין מופרכים, אבל במזרח התיכון המציאות המופרכת נוהגת לפעמים להתגשם בשטח״.

More from Week in Review

Recommended Articles