כאילו אין כיבוש, ישראל תחגוג יובל ל״שחרור יהודה, שומרון ורמת הגולן״

ההחלטה יצאה מעם שולחן הממשלה שעות אחדות לפני סדר הפסח, טקס קונצנזואלי שמכנס סביב שולחן אחד בני משפחה, ידידים ואורחים מכל קצוות הארץ ומכל קצווי המפה הפוליטית. קודם ששלח לעם ישראל איחולי חג כשר ושמח, הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו (9 באפריל) על ההחלטה לקיים סדרת אירועים לציון יובל ל"שחרור יהודה, שומרון ורמת הגולן". באותה העת, הייתה מונחת על שולחנן של כמה אלפי משפחות ישראליות הגדה מיוחדת במינה - "הגדת היובל" שיזם ארגון ״סיסו״ (SISO - Save Israel, Stop the Occupation). ביחד עם ארגונים נוספים של החברה האזרחית. בניגוד מוחלט לנתניהו, סיסו מנסה להפוך את אירועי חגיגות היובל למלחמת ששת הימים למחאה נגד הכיבוש וקריאה לסיומו.

בספר הגדת היובל, בין "מה נשתנה" ל"עבדים היינו", שובצו דבריהם של הוגי דעות יהודים מישראל ומארה"ב. בעמוד השני של ההגדה מובאת זעקת השבר של עמוס עוז מאוגוסט 1967. "אנו נידונים עתה לשלוט על אנשים שאינם רוצים בשלטוננו. נידונים — ולא עליזים ומתרוננים", כתב אז הסופר הנודע ב"דבר", אז עיתון מפלגת השלטון, המערך. עוז התריע כי כל כיבוש משחית את הכובש. "אני חרד לטיב הזרעים שנזרע בעתיד הקרוב בלבם של הנכבשים", כתב, "יותר מכך אני חרד מפני הזרע שנטמן בלב הכובשים". כמו רבים מחבריו בשמאל, עוז לא העלה על דעתו שאחרי חמישה עשורים הכובשים יעלזו ויתרוננו בחגיגות "השחרור".

בהודעתו ערב חג הפסח התרונן ראש הממשלה: "מלחמת ששת הימים שינתה לחלוטין את מצבנו האסטרטגי". הוא לא אמר שהיא שינתה גם את מצבנו המוסרי והמדיני, ואת מצבה של הדמוקרטיה שלנו. שרת התרבות מירי רגב, המפיקה הראשית של החגיגות, עלזה בעמוד הפייסבוק שלה כי הן  "נוגעות לכל יהודי, כיוון שחבלי הארץ הללו, היו תמיד ונשארו לב לבה של ארץ ישראל ומרכז חשוב של ההיסטוריה היהודית״. ומה על כל אותם יהודים שבעיניהם חבלי הארץ שישראל שולטת בהם מאז 67׳ הם שטחים כבושים? ומה באשר לאזרחי ישראל הערבים שלא ישתתפו בחגיגות "השחרור", אך נאלצים להשתתף במימון שלהן (כ-10 מיליון שקלים)?

לא בכדי בחרה ממשלת הימין לקיים את הטקס המרכזי בכפר עציון, התנחלות שהוקמה בימי ממשלת המערך בראשות לוי אשכול. בנוסף לכך, גוש עציון נמנה עם אחד מ"גושי ההתנחלויות", אשר מצעיהן של המפלגות הציוניות מציעים לספח לישראל במסגרת של הסכם קבע עם הפלסטינים. מנהיגי מפלגות האופוזיציה שמתחרות על אליפות הפטריוטיזם - בראשן המחנה הציוני ויש עתיד - לא ירשו לעצמם להשבית שמחה בלב הקונצנזוס. את אירועי המחאה נגד ממשלת נתניהו-בנט-ליברמן, שעושה כל אשר לאל ידה כדי להנציח את "השחרור", הם ישאירו למרצ, שמייצגת את השמאל הציוני ולרשימה המשותפת שמייצגת בעיקר את המיעוט הערבי.

עיקר מלאכת המחאה הופקדה בידי החברה האזרחית, והמלאכה אינה קלה. שנים ארוכות של דה-לגיטימציה למבקרי הכיבוש נשאו פרי. רוב תושבי ישראל נולדו למציאות של כיבוש. הם אינם מכירים מציאות אחרת ורובם ינקו מחלב אמם את הפחד מהערבים, ובמקרים רבים, בתערובת של שנאה. אחד מראשי פורום המשפחות השכולות, רמי אלחנן, אשר שכל את בתו בת ה-14 בפיגוע בירושלים, סיפר בשבוע שעבר (4 באפריל) על נאצות שהוא סופג מתלמידי בתי ספר שהוא מופיע בפניהם לצד נציג פלסטיני של הפורום. ולמרות הכל, הדגיש אלחנן, 620 משפחות ישראליות ופלסטיניות שאיבדו את יקיריהן, פועלות בהתמדה למען סיום האלימות וקץ הכיבוש.

אלחנן דיבר ביום עיון שיזמו פורום ארגוני השלום ומרכז תמי שטיינמץ באוניברסיטת תל אביב, על תפקידם של ארגוני השלום. בשנים האחרונות הצליחו ארגונים שונים לחדור למגזרים שבשנים קודמות ויתרו עליהם, דוגמת עיירות הפיתוח באזור עוטף עזה והאוכלוסייה החרדית.  כך למשל, בין  פעילות "נשים עושות שלום" אפשר למצוא את יהלומה זכות מאופקים, שהתפקדה לליכוד. סניף ירושלים של ארגון "דרכנו",  שנודע במערכת הבחירות האחרונה תחת השם V15, מנוהל בידי צעירה חרדית בשם פנינה פויפר. בכירים לשעבר במערכת הביטחון, כמו עמי איילון וכרמי גילון שעמדו בראש השב"כ, לא היססו להופיע בשבוע שעבר בגלריה ברבור בירושלים, שהעזה לקיים לא מכבר אירוע של "שוברים שתיקה" למרות התנגדות הממסד. השניים השתתפו במפגש שהתקיים במסגרת קמפיין "50 סוף" והזהירו מפני התהום שהכיבוש פוער לרגליה של ישראל. בשיחה עם כתבי חוץ שסיקרו את האירוע קבע איילון כי העריצות בישראל הולכת וגוברת. עריצות, לא פחות. גילון תקף את הממשלה וגורמים בימין שמסיתים נגד ארגון שוברים שתיקה, אשר מציג בארץ ובעולם עדויות על פגיעה של חיילי צה"ל באוכלוסייה הפלסטינית. הגרדיאן הבריטי מצא לנכון להקצות מקום נרחב לדבריהם של שני שומרי הסף. בעיתונות הישראלית לא נכתבה מילה על האירוע.

פרופסור תמר הרמן, חוקרת דעת הקהל, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, ציינה בכנס כי אין ראייה טובה יותר לחשיבותם של ארגונים כ"שוברים שתיקה", המאתגרים את "השקט הנפשי" של הציבור היהודי בחברה הישראלית, מאשר מלחמת החורמה שהשלטון מנהל נגדם. עם זאת, הרמן הדגישה כי סיום סכסוכים היסטוריים, ובמיוחד סכסוכים מתמשכים כמו זה הישראלי-פלסטיני, הינו מהלך עמוק ורב פנים מכדי שארגוני חברה אזרחית יצליחו לחולל אותו בכוחות עצמם. לא נותר אם כן אלא לייחל לכך שעד השנה הבאה יקום בירושלים מנהיג שישחרר את ישראל ממלחמת 50 השנה.