דילוג לתוכן העיקרי

פעילי ימין קיצוני תוקפים את צה״ל, המדינה שותקת

אף חבר ממשלה לא טרח להגיב על התקרית האחרונה שבה מתנחלים יידו אבנים לעבר כוח צה״ל בגדה. אמנם לעומת מעשי אלימות אחרים של פעילי ימין קיצוני מדובר באירוע שולי, אך המדינה חייבת להגיב עליו בחומרה
Israeli policemen remove a pro-settlement activist during the second day of an operation by Israeli forces to evict settlers from the illegal outpost of Amona in the occupied West Bank February 2, 2017. REUTERS/Amir Cohen - RTX2ZACM

התקשורת הישראלית דיווחה ביום שישי (14 באפריל) על מתנחלים שתקפו חיילים סמוך למאחז המכונה ״מאחז הבלאדים״ בבנימין. סיקור המעשה החמור לווה בסרטון קצר, שתיעד כמה צעירים רעולי פנים מיידים אבנים על סיור צה"ל שעבר במקום. על פי הדיווח, הסיור הוזעק לאזור המאחז לאחר שעודכן על חשש לעימות בין מתנחלים לפלסטינים. האירוע הסתיים ללא נפגעים, ולכן לא ייצר כותרות משמעותיות ולא גרר גינויים או הודעות תמיכה בחיילים מצד איש מחברי הממשלה.

אירועים מסוג זה, שבהם מתנחלים תוקפים חיילי צה"ל, הפכו לשגרה בשטחים. אם הם אינם מסתיימים בפציעה לכל הפחות - אין להם סיכוי להגיע לסדר היום הציבורי בתקשורת ובמערכת הפוליטית.

במקרה הזה, התוקפים היו צעירים המתגוררים במאחז הבלאדים. תושבי המאחז נמנים על הגרעין הקשה והקיצוני ביותר של נוער הגבעות, והם אף מתנגדים לפעילות כוחות הביטחון של ישראל באזורם.

זו אינה הפעם הראשונה בשנים האחרונות שבה קבוצת הצעירים הזאת מעורבת בתקיפת חיילי צה"ל. מסוכנותם ידועה היטב לגורמי השב"כ והמשטרה. ומכאן עולה השאלה המרכזית: איך זה שהם מרגישים בטוחים בעצמם מספיק כדי להמשיך בתקיפות החיילים, בזמן שכל הרשויות הרלוונטיות יודעות בדיוק היכן הם ממוקמים ועד כמה הם אלימים?

בין הפוליטיקאים הבודדים שטרחו והגיבו לתקיפת החיילים היה שר הביטחון לשעבר, עמיר פרץ, המתמודד על ראשות מפלגת העבודה. "יש למצות את הדין עם הפורעים. שוב מתברר כי במקום בו יש סלחנות לכורתי עצים, גם לחיילי צה"ל אין חסינות", כתב פרץ בחשבון הטוויטר שלו. מתמודד נוסף על ראשות המפלגה, ח"כ עמר בר-לב, גינה את האירוע וקרא לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, לפעול מיד נגד התוקפים, אותם תיאר כחברים ב״כת״.

נתניהו, שחשבונות הפייסבוק והטוויטר שלו מלאים בעדכונים שוטפים ובתגובות לאירועי היום (אחד מהם אף כלל התייחסות משעשעת לצבע שיערו המשתנה) לא טרח להתייחס לאירוע המטריד שבו אזרחי המדינה תקפו חיילים ששומרים עליהם.

ארבעה ימים לאחר מכן (18 באפריל) ניתנה עוד תזכורת מטרידה למה שמתחולל בחצר האחורית של מדינת ישראל. פעילת הימין הקיצוני, אלירז פיין, הורשעה בבית משפט השלום בפתח תקוה בעבירות של הסתה לאלימות ברשתות החברתיות. פיין, בת ה-24 המתגוררת בהתנחלות עתניאל, הסיתה במשך תקופה ארוכה נגד פלסטינים וחיילי צה"ל.

על פי כתב האישום שהוגש נגדה, באפריל 2014 כשהתגוררה בהתנחלות יצהר פירסמה פיין הודעות שקראו לתקיפת ערבים ויהודים. בין היתר כתבה: "אני בעד זריקת אבנים (על יהודים, כמובן שעל ערבים אין שאלה) בסיטואציות מסוימות – גם אם האבן תביא למותו של חייל!!! אגבה מול כל גוף חיצוני את זורקי האבנים, גם במקרים שבהם לא היו נחוצים בעיני!״.

באחד הדיונים במשפטה ציינה הפרקליטות כי שעות לאחר פרסום ההודעה בקבוצת "יצהרניקים" בפייסבוק יודו אבנים על כוח יס"מ שהיה ביצהר. עוד התברר, כי באותה קבוצה התקיימו דיונים בנוגע ללגיטימיות של יידוי אבנים נגד כוחות הביטחון בעקבות פינוי והריסת הבתים הבלתי חוקיים ביצהר ב-2014.

ביולי באותה שנה, על רקע חטיפת ורצח שלושת הנערים הישראלים בגוש עציון ולאחר רצח הנער הפלסטיני מוחמד אבו חדיר משועפט, פיין כתבה: ״אני גאה ושמחה לגלות שיש יהודים שלא יכלו לעמוד מנגד ולשתוק!! שולחת ברכת חזק ואמץ לעצורים (שאיני מכירה בכלל) החשודים ברצח הערבי".

באוגוסט 2015, אחרי הפיגוע בכפר דומא שבו מתנחל הצית את בית משפחת דוואבשה ורצח את ההורים ואת בנם, כתבה פיין בפייסבוק: ״להבעית אותם ולגרום להם להבין שדם יהודי אינו הפקר. על רצח ירחץ האויב בדמו אני רואה בזה מעשה נכון וראוי.. .מאוד ראוי ומכובד בעיני לפגוע ברכוש ערבי".

פרקליטיה של פיין טוענים כי היא לקחה אחריות על המעשים וכי מדובר בבחורה צעירה שלא הייתה מעורבת מעולם במעשה אלימות נגד איש. אבל מכתב האישום ברור כי אין מדובר במעידה חד פעמית, אלא בהשקפת עולם סדורה. למרות זאת, גם הדיווח על הרשעתה ופירוט מעשיה לא עוררו הד ציבורי משמעותי.

בשנים האחרונות סף הגירוי הציבורי לאלימות הימין הקיצוני עלה משמעותית נוכח פעולות תג מחיר שהסתיימו ברצח, כמו במקרים של משפחת דוואבשה והנער אבו חדיר. אחרי מקרים כאלה, או כמו התיעוד המצמרר של ״חתונת השנאה״ מדצמבר 2014 שבו נראו פעילי ימין דוקרים את תמונתו של התינוק עלי דוואבשה, תקרית של יידוי אבנים על חיילים עשויה להיראות כמו משהו שולי.

כל שלוש הממשלות האחרונות בראשות נתניהו מאז 2009 התמודדו עם התופעה הזאת, שבקלות יכולה להוביל לאסונות נוספים בעתיד. בעבר היו ניסיונות עקרים להפעיל יד קשה נגד התופעה. בקיץ 2013, בעקבות התגברות פעולות תג מחיר והפגיעה בחיילי צה״ל, התכנס הקבינט המדיני-ביטחוני לדיון מיוחד. שרת המשפטים אז, ציפי לבני, וראש השב״כ אז, יורם כהן, דרשו להכריז על פעילי תג מחיר כחברים בארגון טרור. מלבד האמירה הציבורית, הדבר היה מאפשר פעילויות אכיפה חריפות יותר נגדם. נתניהו הסתייג מהמהלך הדרמטי, ולחצים פוליטיים מימין הובילו לאישור צעד מרוכך הרבה יותר.

ביום שישי האחרון התקבלה תזכורת כואבת לרפיונה של הממשלה מול פעילי הימין הקיצוני בשטחים. רגימתם באבנים של חיילי צה"ל אינה יכולה לעבור בשקט, גם אם הסתיימה ללא נפגעים. זו היא בדיוק הנקודה שבה המדינה חוטאת לתפקידה.

More from Mazal Mualem

Recommended Articles