לפני שהיא נעלמת, הישראלי שנלחם לשמר את השפה העיראקית-היהודית
עודד עמית, יליד בגדד בן 70, מלמד כיתה קטנה של ישראלים את שפת אבותיו, שפרחה בעיראק במשך מאות שנים. ״מה שאני עושה הוא ניסיון, אולי נואש, לשמר ממנה משהו, כדי שתמשיך לחיות עוד קצת״, הוא מספר.
בכיתה קטנה במרכז מורשת יהדות בבל באור יהודה מקבץ עודד עמית בבוקרם של ימי שישי קבוצה קטנה של ישראלים, ומנחיל להם את שפת אבותיו. עמית (70) נולד וגדל בבגדד, והעיראקית היהודית הייתה השפה שבה אמו הניקה וחיתלה אותו.
״זו שפה יפה, עשירה, מלאת חכמה ושנינה, אבל היא הולכת ונעלמת״, הוא מספר, ״מה שאני עושה הוא ניסיון, אולי נואש, לשמר ממנה משהו, כדי שתמשיך לחיות עוד קצת. הדור הצעיר כבר אינו שולט בה. הם שמעו את הדודה או הסבתא מדברות בה, אבל עבורם היא אינה שפת אם, אלא קוריוז״.
במשך מאות שנים שגשג ניב יהודי בבל בקהילות היהודיות ברחבי עיראק. עם עזיבתם, בראשית שנות ה-50, התרוקנה עיראק מדוברי השפה המיוחדת שצמחה בה. כיום חי הניב הזה בעיקר בישראל ובלונדון - שני הריכוזים הגדולים ביותר של יהודי בבל. בבגדד עצמה נותרו שנים עשר יהודים, אבל אין בה חיים יהודיים, והקהילה, שגילה 2,600 שנה, קרבה לסופה. זו הסיבה שהניעה את עמית, מהנדס מדופלם בגמלאות אבל גם יוצר ברוך כישורים, לפתוח בקריירה מאוחרת נוספת – הוראה.
הקורס שלו דורש כמובן ידע בסיסי, ולכן כל הנרשמים הם בנים ובנות ליוצאי עיראק. הוא כולל שמונה מפגשים בני שעה וחצי כל אחד. בסך הכל 12 שעות, שמעניקות לבוגרים אפשרות לפטפט בשטף עם הסבתא, או להבין היטב מה היא ממלמלת.
