הישראלים שמסיעים פלסטינים לבתי חולים בישראל

השיחה עם ג'מאל תושב נוסייראת שברצועת עזה לא הייתה קלה. במשך דקות ארוכות הוא שתק, ומדי פעם מירר בבכי. בתו רימה, בת 11, חלתה בלוקמיה, ושבועות ארוכים הוא ניהל מאבק מול מערכת הבריאות העזתית כדי שתאשר לו להוציאה לטיפול מציל חיים בישראל.

"כשהגענו (לישראל) המצב שלה היה כמעט חסר סיכוי. אמרו שאי אפשר להציל אותה", הוא אומר בראיון לאל-מוניטור. לדבריו, תחילה שקלו הרופאים לשלוח אותה הביתה, אבל לבסוף רימה עברה השתלת מח עצם ומצבה השתפר אם כי עדיין לא יצאה מכלל סכנה. לפני כחודשיים וחצי [נובמבר 2016] היא שוחררה לביתה בעזה, אך נדרשת להגיע פעם בשבועיים לבדיקות ומעקב בבית חולים בישראל.

אבל הנסיעה מעזה לתל אביב וחזרה היא מטלה כספית שמעט מאוד אנשים ברצועת עזה יכולים להרשות לעצמם. מונית ממחסום ארז לבתי חולים בתל אביב או בירושלים, למשל, עשויה להגיע לכדי 500 שקלים. זהו סכום עתק במונחי הרצועה, שרבים מתושביה הם מובטלים המתקיימים מסיוע של אונר"א (סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם). אלמלא מערך מתנדבים ישראלים הפוקדים בוקר-בוקר את מחסומי היציאה מרצועת עזה (ומחסומים ברחבי הגדה המערבית), ספק אם חולים קשים פלסטינים היו מצליחים להגיע לטיפולים מצילי חיים בישראל.