הפספוס של דו״ח המבקר על צוק איתן

יו"ר הבית היהודי, שר החינוך נפתלי בנט, הסתובב ביום שני (27 בפברואר) בכנסת במצב רוח מצוין. חברים מסיעתו התרשמו שהוא מלא בשביעות רצון עצמית. יממה לפני פרסום דו"ח מבקר המדינה על התנהלות הקבינט המדיני-ביטחוני וראשי מערכת הביטחון במבצע צוק איתן ברצועת עזה, בנט כבר יכול היה לציין לעצמו ניצחון גדול. הדו״ח מתאר אותו כשר היחיד שדרש טיפול באיום מנהרות הטרור של חמאס.

כמו בפתגם חז"ל הידוע, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, כך יו"ר הבית היהודי - שהיה חבר קבינט בזמן המבצע - טרח כבר בימי הקרבות למתג את עצמו כמנצח הפוליטי של המערכה. בנט מיתג את עצמו כשר הצעיר שאתגר את ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל – אשר כשלו בניהול המערכה בעזה.

בתחכום רב הוא הצליח למקד את הדיון הציבורי החשוב במבצע צוק איתן באיום המנהרות בלבד. וכפי שעולה מדו"ח מבקר המדינה, הוא הצליח לשכנע לא רק את הציבור, אלא גם את המבקר, שאת צוק איתן צריך לבחון בעיקר דרך הפריזמה הזאת. בחודש שקדם לפרסום הדו"ח בנט פעל כמכונת יחסי ציבור משומנת. פרשנים צבאיים ופוליטיים ובכירי התקשורת קיבלו תדרוכים אישיים ממנו, מה שהכין אותו היטב לקרבות הפוליטיים לקראת פרסום הדו״ח ואחריו.

בזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון בזמן המבצע משה יעלון והרמטכ"ל אז בני גנץ ניהלו קרב תקשורתי לקעקע את ממצאיו של המבקר, אשר מצא פגמים קשים בהתנהלותם, יו"ר הבית היהודי עשה מקצה שיפורים אחרון. הוא עדכן את חברי סיעתו בממצאי הדו"ח ורתם גם אותם להמשך המערכה הפוליטית והתקשורתית שתתעצם עם פרסומו הרשמי. בישיבת הסיעה הסגורה, בנט יכול היה להראות סוף סוף לחבריו שהוא מספק עבורם סחורה כמנהיג המפלגה שנושא את עיניו אל כיסא ראש הממשלה. את הערב שלפני פרסום הדו"ח בילה יו״ר הבית היהודי במפגש עם פעילי המפלגה, וגם להם הציג את גרסתו.

מעמדו כ״מנצח״ הפוליטי של הביקורת על צוק איתן מחזק את בנט בתוך מפלגתו ובימין בכלל. מול נתניהו ויעלון, יריביו המרכזיים כרגע על הנהגת מחנה הימין, הוא יכול להציג את עצמו כביטחוניסט שגבר עליהם בהבנת האיומים במערכה בעזה. על הדרך הוא גם מיירט איום פוליטי בהתהוות, כשהוא מערער את המקצועיות של בני גנץ, שמוזכר לא אחת כמי שעשוי להתמודד על ראשות מפלגת העבודה.

מי שניסתה, לא בהצלחה גדולה, להסיט את הדיון על צוק איתן מאיום המנהרות, הייתה שרת המשפטים לשעבר, ציפי לבני, אשר כיהנה בעת מבצע צוק איתן כחברה בקבינט. לבני, בעברה שרת חוץ, היא אחד האנשים המנוסים במערכת הפוליטית בכל הנוגע לישיבה בקבינטים בזמן מערכות צבאיות, החל ממלחמת לבנון השנייה דרך עופרת יצוקה בעזה. בשיחה עם אל-מוניטור (27 בפברואר) אמרה לבני כי המסקנה העיקרית מהתנהלות הקבינט בצוק איתן היא שלמדינת ישראל אין מדיניות בנוגע לעזה - ובכך יש לדון. בעקיצה ביקורתית לעברו של בנט היא ציינה כי ״הקבינט בימי צוק איתן היה עסוק בטקטיקה ולא באסטרטגיה". לדבריה, היא ניסתה להוביל מהלך שהיה מביא לסיום מוצלח של המלחמה ולהישג מול חמאס, באמצעות מתווה של פירוז עזה תמורת שיקום. היוזמה, שהייתה מקובלת על מועצת הביטחון של האו"ם, הייתה מקנה לישראל יד חופשית לפעול נגד המנהרות ונגד ירי הרקטות של חמאס - אולם ראש הממשלה, כך טענה לבני, בלם את המהלך. שר בכיר בקבינט באותם ימים העיד אף הוא כי לבני שאפה להטות את המלחמות הפנימיות בקבינט אל המגרש המדיני.

נתניהו, שזכה ביום שני לקבלת פנים אוהדת במיוחד בסיעתו, תקף את מבקר המדינה, בבחינת מכה תקשורתית מקדימה לקראת פרסום המסקנות. המבקר מסמן אותו כמי שהתעלם מאיום המנהרות ולא קיים עליו דיון בקבינט עד המבצע. "הלקחים החשובים באמת לא נמצאים בדו"ח המבקר. הכינו את החמאס את המכה הקשה ביותר שספג בתולדותיו… פעלנו בעוצמה באחריות ובתיאום מלא בין הדרג המדיני לצבאי", אמר נתניהו.

מחוץ לכנסת מנהל יעלון כבר תקופה ארוכה את מלחמתו על שמו הטוב מול ממצאי המבקר ומול גרסת בנט, שטוען כי יעלון לא הנחה את צה"ל לגבש תוכנית מבצעית לטיפול במנהרות ולא העריך כראוי את נכונות חמאס לצאת לעימות ממושך. יעלון תקף את בנט בלשון מזלזלת כמי שהיה עסוק בעשיית הון פוליטי בזמן המבצע, וטען כי הוא ממשיך לעשות זאת גם כעת. הוא אף כינה אותו ״שר ההדלפות״.

ההתמקדות של דו״ח המבקר בסוגיות הטקטיות הפכו את הדיון הציבורי בצוק איתן לקרב פוליטי, וחבל.

הציבור קיבל ומקבל כמויות מידע עצומות, שלל גרסאות סותרות וקרבות תקשורתיים, אך אינו זוכה לקיים דיון ענייני בסוגיות מהותיות - דבר שגם עושה עוול למשפחותיהם של 73 הרוגי המבצע. זו גם הסיבה לכך שבסופו של דבר, השיח שהמתקיים סביב הדו״ח הוא בהיר ומובן רק לקבוצה מצומצמת יחסית של בעלי עניין ומושכים בחוטים.

האפקט הפוליטי של דו"ח המבקר הוא מוגבל הרבה יותר ממה שבנט היה רוצה להאמין. בדו"ח אין מסקנות אופרטיביות בנוגע לנתניהו, יעלון או גנץ. בנוסף, השלושה מוצאים את עצמם באותו הצד ואינם נלחמים זה בזה, כשגם לבני אינה מנהלת קרב מהאופוזיציה נגד איש מהם. לכן, נראה כי הדו״ח לא צפוי לייצר סחף פוליטי כלשהו בימין או בשמאל, בניגוד למסקנות ועדת וינוגרד אחרי מלחמת לבנון השנייה.