הקרב על ראשות העבודה: לפחות פרץ לא מתחפש לימין
הקרב על ראשות העבודה מתחמם. בהנחה שח"כ פרץ מסוגל גם כיום, כמו ב-2006, להביא מנדטים למפלגת העבודה החבוטה מתוך מעוזי הליכוד, ובהנחה שח"כ לפיד הוא הבית הפוליטי הטבעי לרוב מצביעי השמאל-מרכז, יש כאן פוטנציאל לשילוב שיערער את ההגמוניה של הליכוד.
הודעת ההתמודדות של ח"כ עמיר פרץ על ראשות מפלגת העבודה, שפורסמה ביום שני במסיבת עיתונאים [19 בדצמבר], הייתה צפויה. גם התקפותיו המושחזות על כך שראש הממשלה בנימין נתניהו מוביל את החברה הישראלית לשיח של פילוג ושנאה שיכול לגרום למלחמת אחים, היו מוכרות. כך גם הבטחותיו, שכמנהיג מפלגת העבודה הוא יביא ל"ריפוי השסעים" ושכראש הממשלה ינהיג "מדיניות של צדק חברתי לצד מסלול של חתירה להסדר מדיני ולשלום".
למרות שהכל היה צפוי ומוכר, הצליח שר הביטחון לשעבר לעורר סביבו עניין ולהעניק מעט רלוונטיות למפלגה שמאז הבחירות האחרונות [2015] הולכת ונמוגה, ואשר מצביעיה נוטשים בקצב מדאיג את הספינה הטובעת. הסיבה הראשית לעניין שעורר פרץ היא העובדה שלמרות המצב המפלגתי הנואש, יש מי שרוצה לעמוד בראש הפלטפורמה שבשקיעה – וגם העובדה שפרץ הוא הראשון שמודיע רשמית על כניסתו למרוץ.
בנוסף, בחודשים הקרובים תציין ממשלת נתניהו הרביעית שנתיים להקמתה, מה שבאופן טבעי מצביע על התקרבות הבחירות ויוצר תזזית פוליטית.
