על ספסל הנאשמים של חיסול הרשות הפלסטינית
אובמה התכחש להבטחה שנתן בנאום קהיר ב-2009 לקדם הקמתה של מדינה פלסטינית, ושלטון הפתח בגדה תלוי כעת במידה רבה בהחלטות שיקבל בשבועות האחרונים של כהונתו. האם יאזור אומץ לסיים את הכיבוש הישראלי?
השאלה המרכזית שמעסיקה בימים אלה פוליטיקאים ופרשנים בישראל ובשטחים הכבושים, היא מה יקרה ביום שאחרי - בתקופה שמתחילה ב-9 בנובמבר, למחרת הבחירות לנשיאות ארצות הברית, ונמשכת עד לטקס חילופי המשמרות בבית הלבן ב-20 בינואר. האם הנשיא ברק אובמה יטיל וטו בהצבעה במועצת הביטחון על הכרה במדינה פלסטינית, או שיסתפק בעוד נאום תוכחה? ואולי יעדיף הצבעה בגנות ההתנחלויות? לכל החלטה של אובמה, לכאן או לכאן, יהיו השלכות מרחיקות לכת על מיליוני בני אדם במזרח התיכון.
אם אובמה יחליט לנצור את הווטו, ומועצת הביטחון תהפוך את פלסטין למדינה שוות זכויות לשאר מדינות העולם, ישראל תהפוך באופן רשמי ומשפטי למדינה הכובשת בכוח מדינה חברה באו"ם. ראש הממשלה יוכל כמובן לזמן את השגריר באו"ם דני דנון להתייעצויות בירושלים, במחאה נגד הארגון, כפי שנהג בתגובה להחלטת אונסק"ו בעניין הר הבית. אבל ספק רב אם "העונש" הזה יעצור את כדור השלג של סנקציות בינלאומיות נגד ישראל בכל סוכנויות האו"ם ובירות העולם.
לעומת זאת, אם אובמה יסתפק בנזיפה, הימים האחרונים שלו בבית הלבן עלולים להיות ימיהם האחרונים של יו״ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), ושל הפתח במוקטעה ברמאללה.
