דילוג לתוכן העיקרי

ההזדמנות האחרונה של המחנה הציוני

סיעת האופוזיציה הראשית עשתה סימני התעוררות בכנס שארגן ח״כ יואל חסון. אם היא רוצה לחזור להיות אלטרנטיבה שלטונית ולעצור את הקריסה בסקרים, עליה לזנוח סופית את רעיון ממשלת האחדות ולהתחיל להילחם בנתניהו ובלפיד.
ZionistChance-Mualem.jpg

באולם אירועים בבת ים שקושט בבלונים תכולים ולבנים התגלו בערב יום ראשון (30 באוקטובר) סימני חיים מצד סיעת האופוזיציה הראשית, המחנה הציוני. יממה לפני פתיחת מושב החורף של הכנסת כינס ח"כ יואל חסון כ-400 פעילים לאירוע בכותרת "ישראל חייבת להתעורר", אשר למרות שמו נראה כי נועד להעיר בראש ובראשונה את מפלגתו שלו, רגע לפני שהיא מאבדת סופית את מעמדה כמפלגת האופוזיציה הגדולה ליש עתיד של יאיר לפיד.

בכינוס נכחו יו״ר המחנה הציוני יצחק הרצוג ומספר 2 שלו, ח"כ ציפי לבני, וכן כמחצית מחברי הכנסת של הסיעה. יחסית להתרסקות בסקרים האחרונים, שחלקם כבר מנבאים למפלגה פחות מעשרה מנדטים, מצב הרוח היה אופטימי.

בנאומו זיהה חסון, ח״כ ותיק במפלגות גדולות (בעברו חבר הליכוד ואחר כך קדימה), בעיה מהותית נוספת בסיעתו מלבד ההידרדרות בסקרים ומשבר המנהיגות שמתחולל בה כבר חודשים רבים. חסון איבחן שהמחנה הציוני אינו מתנהל כמו מפלגה שרואה בעצמה מפלגת שלטון. בעוד חברי הכנסת של המחנה הציוני הם מהמצוינים והאיכותיים שיש בכנסת הנוכחית - צעירים חרוצים ואפקטיביים כמו סתיו שפיר ואיציק שמולי - המפלגה כשלה להציג את עצמה לציבור כאלטרנטיבה שלטונית לליכוד.

במובנים רבים, מושב החורף הנוכחי מהווה הזדמנות אחרונה למחנה הציוני לשקם את עצמו. התנאים אינם פשוטים, מכיוון שהיריב הוא אינו רק הליכוד ובנימין נתניהו, אלא גם יש עתיד, מפלגה שנחשבת חלק מגוש השמאל-מרכז. אף שלפיד חוזר וטוען שהמפלגה שלו אינה מפלגת שמאל בשום צורה, הרי שחלק משמעותי מהאלקטורט שלו מחשיב את עצמו כשייך לגוש השמאל-מרכז, והצביע בעבר למפלגות מהגוש.

האירוע שיזם חסון מצטרף לגיבושון של יומיים בעין גדי שיו"ר הסיעה, ח"כ מרב מכאלי, ארגנה לחברי הסיעה לקראת החזרה לעבודה הפרלמנטרית. גם שם אחד המסרים העיקריים היה לא להפקיר את הזירה באופוזיציה ללפיד ואנשיו.

האתגר שהמחנה הציוני ניצב בפניו אינו פשוט. הסיעה המשותפת לעבודה ולתנועה צריכה להמציא את עצמה מחדש, ולהסביר לציבור שברח ממנה מדוע היא ראויה לאמון מחודש. מצד שני, גם מפלגת השלטון מהימין אינה נמצאת בשיאה מבחינה ציבורית, ומספקת על בסיס יומי סיבות לחבוט בה ולנהל מולה מאבק עקרוני כאלטרנטיבה שלטונית: החל בהתנהגות לא ראויה של חברי כנסת במפלגה כמו אורן חזן שהסתבך בפרשות סמים וקזינו, דרך תקרית הסכין של סגן השר ירון מזוז, וכלה ביוזמות חקיקה אנטי-דמוקרטיות כמו נסיונות ההשתלטות על השידור הציבורי ובקיפאון המדיני.

זו הייתה בעצם הקריאה המרכזית של חסון לחבריו: תחשבו בגדול, תחזירו לעצמכם את הביטחון העצמי, אנחנו יכולים לכבוש את השלטון אם רק נעבוד נכון.

בנאומו בכנס ביקר חסון את התמקדות היתר בחקיקה חברתית שמאפיינת את המחנה הציוני, דבר שלדעתו אינו תורם למיצוב המפלגה כאלטרנטיבה שלטונית. לדבריו "החקיקה החברתית גברה על הרצון שלנו להציב אלטרנטיבה. במקום לתקוף אנחנו עסוקים בתיקוני חקיקה".

בשיחה עם אל-מוניטור אומר חסון: "אני גדלתי באופן אישי בליכוד, מפלגה שאתה חושב בה כמו במפלגת שלטון. אתה חושב איך אתה מתקן את המצב, לא איך אתה מצטרף לממשלה. אנחנו צריכים יותר יוזמות חקיקה סיעתיות ולא נקודתיות, ברמה הלאומית, לא ברמה של הצקות לממשלה. צריך לאתגר אידאולוגית את הממשלה גם בעניין המדיני".

חסון מסביר שבניגוד לניסיונות לקרוץ לימין, המחנה הציוני דווקא צריך להציג את הדרך האחרת, מתוך ביטחון עצמי בצדקתו. לדבריו, "אנחנו לא משכנעים בנושא המדיני-ביטחוני, כי הצליחו להדביק לנו תדמית חלשה וותרנית. זה כמובן לא נכון. ההנהגה שלנו מסוגלת להוביל להסכם מדיני שישמור על הביטחון. אבל כאן צריך לבוא ולשכנע את הציבור שזה קודם האינטרס שלנו למען עתיד הילדים שלנו. אני לא חוזה המדינה הפלסטינית, ואני לא רוצה בהפרדה כטובה לפלסטינים, אלא כי זה האינטרס שלנו".

אולם גם חסון יודע שהדרך להחליף את נתניהו ולמנוע ממנו כהונה נוספת עוברת קודם כל באחדות גוש השמאל-מרכז, אחדות המחנה. פעם אחר פעם הוכיחו הבחירות כי מחנה השמאל-מרכז הלא מאוחד מפסיד הזדמנויות להרכיב ממשלה. זה קרה לקדימה בראשות ציפי לבני ב-2009 עם 28 המנדטים - אחד יותר ממה שקיבל הליכוד, שבסופו של דבר הרכיב את הממשלה. חסון, שהיה אז ח"כ במפלגה, זוכר היטב את הפספוס הגדול.

זה קרה גם בבחירות האחרונות, כשהמחנה הציוני עם 24 מנדטים מכובדים נזרק לאופוזציה. במערכת הפוליטית טענו שאילו לפיד היה רץ איתם בפלטפורמה מפלגתית אחת, הרצוג היה היום ראש הממשלה. העניין הוא שהפרטנר למהלך הזה, לפיד, אינו מתכוון אפילו לשקול שותפות כזאת. בעוד לבני, חסון ואחרים מציעים את מודל הפריימריז הפתוחים לגוש, לפיד מצוי בעולמות פוליטיים אחרים. הוא פונה לימין המתון מתוך הנחה שאלה הקולות שיביאו לו את השלטון.

"לפיד צריך להבין שבלי איחוד במחנה, ביבי יקבל קדנציה חמישית. אני בטוח שלבחירות הבאות הוא יגיע מאוחד עם בנט או ליברמן. כך שאם לפיד ירוץ לבד, הוא במקרה הטוב יהיה שר החוץ של נתניהו וזה לא יחולל שינוי. אם יאיר היה הולך איתנו בבחירות האחרונות, ביבי לא היה היום ראש ממשלה", אומר חסון.

לא קשה לנבא כיצד יקבל לפיד את הושטת היד מצד המחנה הציוני. יו״ר יש עתיד הוא סוליסט, שמקפיד להתרחק מכל מה שקשור לשמאל. לכן, אם המחנה הציוני חפץ בשיקום תדמיתו בציבור, על חברי הסיעה להילחם גם בתוך המחנה מול לפיד, לצד נטישה סופית של אופציית ממשלת האחדות וכניסה אמיתית לתפקיד מפלגת האופוזיציה הגדולה. מושב החורף הקרוב הוא ההזדמנות האחרונה לעשות את כל אלה.