דילוג לתוכן העיקרי

האם ארגוני זכויות האדם בישראל ויתרו על הציבור הישראלי?

הופעתו של מנכ״ל בצלם בדיון במועצת הביטחון העלה ביתר שאת את שאלת יכולתם של ארגונים אלה להשפיע על דעת הקהל המקומית. נציג שלום עכשיו סיפר לאל-מוניטור שארגונו דחה את ההזמנה להופיע בדיון ״מחשש שהציבור ייאטם אלינו ויהיה קשה לו להקשיב לנו אחר כך.״
Israeli left wing demonstrators march holding placards protesting the right wing incitement against President Reuven Rivlin and human rights activists in Tel Aviv. December 19, 2015. An ultra-nationalist Israeli group has published a video accusing the heads of four of Israel's leading human rights organisations of being foreign agents funded by Europe and supporting Palestinians "involved in terrorism". The sign (C) reads, "The right will not silence me." REUTERS/Baz Ratner - RTX1ZETU
קראו 

נאומו של מנכ"ל ״בצלם״ חגי אלעד במועצת הביטחון של האו"ם (14 באוקטובר) חולל בשבוע שעבר סערה פוליטית בישראל. התגובות הנזעמות לנאום היו אמנם צפויות, אבל מה שתרם לעוצמתה של הסערה הציבורית היה גם העיתוי שבו נאמרו הדברים - יממה אחרי שבארגון אונסק״ו של האו״ם התקבלה החלטה המכחישה את הקשר של העם היהודי להר הבית ולכותל המערבי.

תגובות ראש הממשלה לנאום הצביעו בין השורות על התייחסות לפעילי בצלם כבוגדים, והתירו את דמם של פעילי ארגוני זכויות אדם בישראל. אך מעבר לזעם ולהתלהמות חסרת האחריות של נתניהו, נאומו של אלעד העלה את הסוגיות המרכזיות המעסיקות את החברה הישראלית ביחסה לארגונים אלה: האם ביקורת על הכיבוש והרחבת ההתנחלויות, מצד גורמים ישראלים בזירה הבינלאומית, הינה לגיטימית? האם בקרב הפעילים המרכזיים של הארגונים הללו היטשטשו ההגדרות של פעילות למען זכויות האדם, והם עברו למעשה לפעילות פוליטית מדינית? והאם הארגונים הללו משקיעים את מאמציהם בזירה הבינלאומית כי נואשו מהתקווה לחולל שינוי בדעת הקהל הישראלית?

Access the Middle East news and analysis you can trust

Join our community of Middle East readers to experience all of Al-Monitor, including 24/7 news, analyses, memos, reports and newsletters.

Subscribe

Only $100 per year.