בפעם הראשונה מאז החתימה על הסכם הפיוס בין ישראל לטורקיה ביממה אחרי אישורו על ידי הפרלמנט באנקרה, שבו מטוסי חיל האוויר והמל"טים הישראלים לשמי רצועת עזה. בתגובה לפגיעת רקטה בשדרות (21 באוגוסט), הם תקפו במשך שעתיים כחמישים יעדים בשטח הפלסטיני. אנקרה הודיעה כי התקיפה הישראלית "אינה מקובלת", מהווה הפרה של החוק הבינלאומי, מפריעה לתהליך השלום עם הפלסטינים (לא ברור לאיזה תהליך התכוונה) ומפרה את תקופת השקט היחסי באזור. בתגובה לתגובה, הציע דובר משרד החוץ בירושלים לטורקיה "לחשוב פעמיים לפני שהיא מבקרת פעולות צבאיות של מדינות אחרות". הדובר הבטיח כי ישראל "תמשיך להגן על אזרחיה החפים מפשע מפני כל ירי טילים על שטחנו".
דובר משרד החוץ הטורקי מצא לנכון להדגיש בתגובתו לתקיפה כי "העובדה שנרמלנו את היחסים עם ישראל אין פירושה שנשתוק לנוכח מתקפות נגד העם הפלסטיני". משרד החוץ הישראלי נדרש אף הוא להסכם הפיוס וציין כי "אין משמעותו שנשתוק לנוכח גינוייה המופרכים נגדנו". כך נולדה באוגוסט 2016 נוסחת הקסם, שמאפשרת לישראל להמשיך לאכול את עוגת הכיבוש ולהשאיר בשלמותם את היחסים עם מדינה מוסלמית חשובה: הפלסטינים יתקפו את שדרות, חיל האוויר הישראלי יתקוף את עזה, טורקיה תגנה את ישראל, וישראל תגנה את טורקיה. ומה יעלה בגורלם של ילדי עזה הנצורים? למי באמת איכפת?